"זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ"- פרק ג'

"כתוב בפרשתנו פרשת תרומה: 'ויקחו לי תרומה'. רש"י על המקום כותב: 'ויקחו לי- לשמי'. וכותב החידושי הרי"ם על זה: 'לא תהיה הכוונה לזכות על זה להשראת השכינה ג"כ, רק לשמי ממש לעשות רצונו ית', שזה טוב מהכול ועי"ז ושכנתי'- אתם שומעים את דבריו הנפלאים של הסבא קדישא החידושי הרי"ם: גם כשנותנים תרומה לבית ד', למשכן, המעלה היותר גבוהה היא שיתן לשם שמים ממש בלי שום נגיעה, ואפילו נגיעה אצילית ורמה כמו השראת שכינה. ואז באמת זוכים להשראת שכינה דווקא בזכות זה שלא תורמים לשם השראת שכינה. ונאים הדברים למי שאמרם.

כידוע, חידושי הרי"ם, הלא הוא ר' יצחק מאיר, היה העילוי הגדול של כל פולין, לפני כמאה וחמישים שנה בערך. כולם כיבדו אותו, ליטאים כחסידים. הוא היה עוד בחצר של פשיסחא, החסידות החריפה. כשנפטר ר' בונים מפשיסחא נועצו החסידים מי ימשיך את דרכו. היו שני מועמדים: ר' יצחק מאיר מווארשה ור' מנחם מנדל הידוע יותר בשם הרבי מקוצק או אם תרצו השרף מקוצק. אחרי דין ודברים ביניהם החליטו ר' יצחק מאיר והרבי מקוצק שהרבי מקוצק הוא ימשיך את שושלת פשיסחא. רק כדי לשבר את האזן אני אספר לכם סיפור אחד על הרבי מקוצק ותלמידו הגדול חידושי הרי"ם, כי כבר אין זמן ועוד חמש דקות נגמר השיעור ויש לי הרגשה שלחבר'ה פה כבר יש קוצים.

מספרים על חידושי הרי"ם- שכמו שהזכרנו היה העילוי המפורסם ביותר בכול רחבי פולין- שפעם כתב תשובות על כל המקומות שהש"ך נשאר ב'צריך עיון' על השולחן הערוך. כשגמר את חיבורו הלך לרבו, הרבי מקוצק, ורצה לקבל את הסכמתו וברכתו. כשהגיע לרבי אמר לו הרבי מקוצק: 'ר' יצחק מאיר, כשהש"ך כתב את הפסקים שלו על השולחן ערוך הוא כתב את חיבורו לשם שמים, האם אתה בטוח שגם אתה כתבת הכול לשם שמים בלי שום פניה אישית?' אתם יודעים מה עשה חידושי הרי"ם בעקבות דבריו של רבו?", הרב השתאה קמעא והגביה קולו, "חידושי הרי"ם, ר' יצחק מאיר, העילוי הגדול של כול פולניה, הסתובב, בירך בשם ומלכות 'ברוך אתה ד' א-לוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצוונו לשמוע בקול דברי חכמים", וזרק את כל החיבור לאח הבוער!", הכיתה כולה פערה את פיה. דומה שהיו כמה שהזילו דמעה.

"טוב, שבת שלום לכולם, נתראה בעז"ה ביום ראשון בעשר. לא לשכוח! כול החבר'ה שצריכים להישאר פה, שילכו להירשם אצל המזכירה כשהם הולכים הביתה. אל תנסו אותי".

אמציה התקדם כבר לכיוון הפנימייה כשפתאום הוא רואה את הרב בריזל על יד רכבו כשהוא שם את התיק בבאגז'. "אמציה, אתה יכול לבוא רגע, אני רוצה לדבר איתך". הרב משך בתלתלים הזהובות של אמציה ואמר: "ביום ראשון אני לא רוצה לראות אותך עם השיער הזה. אתה הולך היום לספר, אם אתה רוצה אני מוכן לתת לך כסף. בכול אופן, ביום ראשון אין לך מה לחזור עם הרעמה הזאת על הראש". אמציה בהה ברב כמה רגעים, הפטיר שבת שלום בשפה רפה והמשיך לצעוד לכיוון הפנימייה לסדר את תיקו וחפציו.              

"חבל, דווקא אהבתי את השיער הזה. מה הוא שוב רוצה ממני, הוא ממש מציק לי. העיקר שהוא מספר סיפורים על הרבי מקוצק וסביבו הוא יוצר חבורה של צייתנים חנפנים; אני בטוח שאף אחד פה לא היה מתקבל לקוצק. גם הרב בריזל לא היה מתקבל לקוצק, כי אם יותר חשוב לו המשמעת מהאמת אז הוא כבר לא קוצקר אמיתי; וגם אם הוא יספר סיפורים מכאן ועד להודעה חדשה. פעם שמעתי שראשי תיבות "אמת" זה 'אמת מקוצק תצמח'. "אבל בעצם אפשר גם להגיד: 'אמת מחב"ד תצמח' או 'אמת מליטא תצמח', גם זה ראשי תיבות של אמת", תהה אמציה. "כן, אבל ההבדל הוא שבקוצק באמת נמצאת האמת, והרמז הוא רק לסימנא בעלמא", תירץ לעצמו מיד.

את הזמן עד ל-12 וחצי ניצל אמציה כדי לסדר את החדר שהיה מלא בבלאגן. הוא ניקה את כל הארונות, שטף את הכיור, ניקה את השירותים, את החלונות ואת רצפת החדר; והכול תוך כדי שמיעת מוזיקה רגועה מחצרות חסידים לכבוד שבת שאהב במיוחד.

כשהגיע שעת היציאה לקח את התיק העמוס ואמר שבת שלום יפה למזכירה. כשהחל ללכת לתחנה עלה במוחו רעיון: אולי אני בכל זאת אקפוץ לסטף לפני שאני נוסע לכיוון הבית. אבל מיד דחה את הרעיון כי זה יוצא קצת סיבוב וכבר אין כל כך הרבה זמן, והוא עוד צריך אח"כ להגיע לגבעה הצרפתית ואח"כ עד שיהיה לו טרמפ... הרי הוא לא גר בעפרה ויש לו נסיעה קצת יותר ארוכה, לשומרון. "טוב, אז לפחות לליפתא", ניחם את עצמו, "זה ממילא על הדרך". כבר המחשבה על הליפתא הספיקה לגרום לו לחייך מפה לאוזן ולטעום קצת מטעם החופש.

הנה הוא כבר יורד בשביל התלול ותלתליו הזהובים מתבדרים להם ברוח. אח, איזה שמש חורפית-אביבית, איזה כיף. הנה הוא כבר רואה את הנחמן המשוגע טובל וצועק: "אומן", "פייגא", "שמחה", "נחמן", "רבנו". אמציה נזכר בבדיחה המפורסמת שכשהקב"ה פיזר את המשוגעים בעולם הוא פיזר אותם במלחיה וכשהוא הגיע לרשב"י ולליפתא היא נשברה. כנראה שהנחמן הזה מתאמץ להוכיח את הבדיחה.

לא הספיק אמציה לסיים את מחשבותיו והנה הוא כבר על יד הבריכה. אמציה התפשט מהר, קפץ למים וטבל שבע טבילות. למה, לא יודע, ככה עושים כולם. אולי לכבוד שבת שזה היום השביעי. אולי. טוב, שיהיה. לכבוד שבת קודש.