נְּשָׁמָה מְאִירָה לְעוֹלָם נֶעֱלָם,
נוֹתֶנֶת תִּקְוָה לָאָדָם שֶׁנִּרְדַּם.
אוֹרוֹת שֶׁל תְּשׁוּבָה לְנֶגֶד עֵינָי,
אַךְ רְחוֹקִים הֵם מִמֶּנִי בַּעֲווֹנוֹתַי.
כָּמַהּ לִבִּי לִתְשׁוּבָה זַכָּה וְתָמַהּ,
אַךְ בְּרֹאשִׁי מִצְטַיֶּרֶת שׁוּב נְפִילָה -
כְּאֵב חַד מִתַּעַר שֶׁל חֹסֶר אוֹנִים,
וְנְפִילָה לְבּוֹרוֹת יֵאוּשׁ עֲמוּקִים.
בֶּן אָדָם!
מַה לְךָ נִרְדָּם?
קוּם מֵחַטָּאתְךָ,
וְאַמֵּץ כֹּחֲךָ.
הַאֲמֵן בְּקַלּוּתָה שֶׁל תְּשׁוּבָה,
וְשׁוּב – בְּעֹז, כֹּחַ וּבְהַדְרָגָה.
וְאָז חֶטְאֲךָ יִטְהָר וְהָפַךְ,
כִּי כְּבוֹד ה' עָלֶיךָ זָרַח!
וְאַף אִם לֹא תִּצְלָח בְּנִסְּיוֹנְךָ לְּתַקֵּן,
זְכוֹר, אַף כִּי כָּשַׁלְתָּ – עוֹדְךָ בֵּן!
קְרָא אֶל אָבִיךָ – וּשְׁפוֹךְ שִׂיחַךָ,
כִּי נוֹשֵׂא הוּא עָוֹן וָפֶשַׁע וַחֲטָאָה.
תגובהתגובות