יצירות של dvirs

בס"ד אלול. תשובה. תפילה. קדושה. אני צופה בחבריי לספסל הישיבה מתפללים מעומקי ליבותיהם אל המלך. משבחים, מבקשים ומודים, ובכל מילה המוציאים מפיהם בלחש, ביראה ובקדושה, ניתן לראות כיצד אותה המילה עולה השמיימה. גיבוב של מיליוני אותיות פורחות באוויר במטרה אחת זכה - לדפוק על שערי שמיים שיפתחו בפנינו. חלפה עוד שנה ובה נפלנו בחטאינו, ניסינו לקום - לעיתים הצלחנו ולעיתים כשלנו. עליה, ירידה ושוב עליה. נפילה, מכה ונסיון קימה. כך במחזור בלתי פוסק - בני אדם אנחנו. עוד שנה ובה מחשבות ייאוש חלפו בראשנו וניסו להחלישנו ולהשביתנו. עוד שנה שבה נתנסינו במיני נסיונות - קשים יותר, קשים פחות, בחלקם עמדנו ובחלקם נפלנו. עוד שנה ובה ניסינו לפסוע במסילת הישרים אך לעתים סטינו מהדרך ולעתים תעינו וטעינו במסלול. אך "אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת - שֶׁשֱׁזָפַתְנִי הַשָׁמֶשׁ"! נשמה טהורה נֻפחה באפנו ונשארה היא טהורה - היא איננה השחירה - מאירה היא בכל עת! רק עוונותינו אשר לנגדנו-בתוכנו, הם המסתירים לנו אורה הזך והטהור – "אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם"! עלינו רק לחשפה מחדש ולגלות אורה בעזרת קולות השופר אשר יעוררונו ויחשפו אותה ואת טבענו האמיתי והשלם ותאיר היא דרכנו. קמעה קמעה נחשפה, ולאט לאט יפוץ אורה מתוכנו ומתוך כך אף על סביבותינו. ובעת כי אורה, נחזה בקלותה של תשובה. ובעוז של גבורה, בתיקוננו נחל בשמחה. נשוב איש אל עצמו, איש אל שורש נשמתו, ויוארו מחשכינו, ונהיו כלא היו. לאחר שנשוב מדרכינו הרעים, ונבקש כפרה ממלכנו - חי העולמים, ימחל לנו אבינו - כי הוא רחום וחנון, ויתן בליבנו כוחות להמשיך בתיקון. כך, ננהג עם חברינו במידת החסד והרחמים ונבקש ממלכנו שינהג אף הוא עמנו במידת החסד ובמידת הרחמים - לפנים משורת הדין, נקבל על עצמנו קבלות לקראת השנה החדשה, ויכפר אלוקים על חטאינו שמהם שבנו – בזו שעברה. "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיהוָה אֱלֹהֵיכֶם - חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם.". כעת, ניתן לראות את האותיות מגיעות ליעדן ומתקבלות ברצון ואף בבקשה לעוד על ידי אלוקינו – "הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים, חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ – הַשְׁמִיעִינִי!".

בס"ד קְדוּשָה נַפְשִׁי דָּרְשָה, קְדוּשַת שַבָּת הַמְּנוּחָה. קְדוּשָה נַפְשִׁי דָּרְשָה, מֵאֲשֶׁר קָבְעוּ "נַעֳשֶׂה וְנִשְמָע". חֲזוּ פָּנַי וְלִיבִּי בְּטוּב עַמְּךָ, אשר יִחַדְתָּם לְקַדֵּׁש שִׁמְךָ. חֲזוּ פָּנַי וְלִיבִּי בְּטוּב עַמְּךָ, בְּעָמְדָם בִּתְפִילָה מִלְּפָנֶיךָ. אוֹרוּ עֵינָי בִּרְאוֹתָם, בִּרְאוֹתִי הֶאָרַת נִשְׁמָתָם. אוֹרוּ עֵינָי בִּרְאוֹתָם, וּלְבָבִי רָן מִקְדוּשָׁתָם. אַךְ אֲבוֹי! מָלְאָה נַפְשִׁי עֶצֶב רָב, בִּרְאוֹתָה בָנִים נוֹפְלִים בָּקְרָב. אַךְ אֲבוֹי! מָלְאָה נַפְשִׁי עֶצֶב רָב, בִּבכִי יְלָלָה עַל אֲשֶר מְחֶטְאוֹ לֹא שָׁב. שׁוּבוּ תִּינוֹקוֹת מְשִׁבְיֶכֶם, שׁוּבוּ אֶל ה' אֱלֹקֵיכֶם! שׁוּבוּ תִּינוֹקוֹת מְשִׁבְיֶכֶם, שׁוּבוּ בִמְהֵרָה אֶל חֵיק אֲבִיכֶם. אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ- אָנָּא, רַחַקוּ מִן הָאֵשׁ! אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ- הִזָּהֲרוּ מִנְפוֹל בְּחֶטְא הַמְקֹשֵשׁ.

בס"ד עומדות רגלי בפתח ואינני מאמין, זוּ את, אהובה אחר כה הרבה שנים! מאז שנפרדנו הדמעות כה רבות, עתה כששבנו – מאושר הן זולגות. כל יום אשר חלף בלעדייך, נדמה כשנה בַּכְּמִיהָה אליך. כל אזכור של שמך עורר געגועים, אליך, יפה, השוכנת בין הרים. חמדה, תמה, משאת לב יקרה, נשוב אל ביתנו ולא נפרד עוד מעתה. באש זרה הִצִתּוּך זדים טמאים, ובאש קודש תִּבָּנִי וישובו התמידים, ירושה של זהב – שלנו את לעולמים!

בס"ד לילה יורד, נר דועך ספר נסגר, אדם הולך. בראשו חולפות תמונות היום, דן הוא עצמו מתחילה עד תום. על שֶׁאָסוּר עבר ועל מְצוּוֶה ויתר- כך עושה הוא בכל יום שעובר. ובכל יום מחדש שוב מאוכזב, מעצמו, ממעשיו ומנפילותיו. עד שיום אחד הפיק בעצב רב, שהוא אינו מאמין יותר בחייו. כיצד יוכל הוא לחיות עם עצמו, בידיעה שבכל יום יאכזב כִּבְקֹדְמוֹ? והלא ניסה רבות מעשיו לִתְקוֹן, אך בכל נסיון נחל עוד כישלון. צלל לקרקעית בְּאֹמְרוֹ נואש, להחזיר חייו כמנחה על מגש. וַיַרְא והנה אור חודר למעמקים, וישמע קול אומר "דְּלֵה מרגליות ושוב אל החיים". וילך בעקבות החזיון והקול, בבקשו את אשר להצילו יכול. בהגיעו לחוף מבטחים בְּהֵעָלוֹת היום, הבין כי לאור האמונה כל משבר – כחלום. ********************************************* לילה יורד, נר דועך ספר נסגר, אדם הולך. בשליחותו התקדם היום והפיץ עוד אור, ומודה הוא לאלוקיו על שְׁחִלְצוֹ מן הבור.

בס"ד עייף מהחיים האלה, שממשיכים לזרום. עייף מהרע בעולם הזה, שלא מפסיק להלום. ‏ מתי כבר ייגמר?? רוצה עולם אחר! הפחד מתגבר, אני לא יכול יותר! ‏ עוצר. ‏ כואב לי כבר-די! מה שווים חיי? רק מזיק למכריי. אחזיר אותם, אולי. ‏ אלוקי. ‏ מה נותר לי לעשות? שום דבר לא אוכל להיות. עולם של אכזבות, בו לא רוצה להיות. ‏ קירות. ‏ סוגרים עלי עכשיו, מסגרות אך לשווא. כי שובר אני כל קו, ולכן מעצמי מאוכזב. ‏ חייב. ‏ ללכת-כי אין לי מקום, על עתיד-נותר רק לחלום. אקפוץ לתהום עוד היום. עולם אכזר-היה שלום. ‏ דום.

בס"ד נוֹסֵק מַעְלָה אַךְ נוֹפֵל מַטָּה, סוֹפֵג מַכָּה – שׁוּב נְסִיגָה. עוֹצֵר לַחְשֹׁב – אֵיפֹה הֲטוֹב? אֵינֶנּוּ קָרוֹב – מִפָּחַד הַחוֹב. מְחַפֵּשׂ עַצְמִי – אַיֵּה מְקוֹמִי? בּוֹדֵד אָנִי – אָבַדְתִּי בַּעֲווֹנִי. --------------------------- בְּאוֹרְךָ הָאֵר, לִבִּי הָעֵר, אַל תִּסָּתֵר, בְּעַבְדֶּךָ הַכֵּר. נְחֵנִי שׁוּב – וְאֵלֶיךָ אָשׁוּב, תּוֹכִי רָקוּב, אַךְ עוֹדֶנּוּ חָשׁוּב. אָנָּא מִמְּךָ, אֶת תְּפִלָּתִי לְךָ, קַבֵּל בְּרַחֲמָנוּתֶךָ, וּבְעֹז גְּבוּרָתְךָ.

בס"ד נִשְׁמָתִי שׁוֹקַעַת בְּיָם שֶׁל כְּאֵב, קַרְנֶיהָ נִשְׁבָּרוֹת וְאֵין מְשׁוֹבֵב. זַעֲקַת לִבִּי לִתְשׁוּבָה בָּרָה וְתַמָּה, נוֹפֶלֶת שְׁדוֹד תָּדִיר לְרַגְלֵי הַתַּאֲוָה. צַחֲנַת הֶעָבָר מִתְמָזֶגֶת בְּטָעַם הַהֹוֶה, כִּמְנַסָה לְשַׁכְנֵעַ כִּי הֶעָתִיד יְהֶא זֵהֶה. כְּשְׁבֵּין שְׁאִיפָה לְמַעֲשִׂים - תְּהוֹם פְּעוּרה, וּבֵינוֹת לִמְצָרֵי הַיֵּצֶר - אֹבֶדֶת כָּל תִּקְוָה, עוֹמֵד אָנִי לְמוּלְךָ דֹּמֵעַ וּמְבַקֵּשׁ אֶת שְׁמִי, וְאֶת הֶאָרַת הַנְתִיב אֵלָיו, וְאֵלֶיךָ, קוֹנִי. עָזְרֵנִי וְהַצִּילֵנִי בְּכָל עֵת מִפְּנֵי יִצְרִי, וְחַזְּקֵנִי לְעָבְדְּךָ בִּגְבוּרָה, אֱלֹקֵי צוּרִי, כְּדֵי שְׁאוּכַל לְהַגְדִּיל שִׁמְךָ בָּעוֹלָם שְבִּרְצוֹנְךָ, וּלְקָרֵב אֶת אֶחַי, הֲלֹא הֵם בָּנֶיךָ, לְתוֹרָתְךָ.

בס"ד נמצא בעולם, אך העולם ממני רחוק. מחייך לכולם, אבל מריר בפנים עמוק. מנסה לעזור, בעוד נואש לעזרה. ממלא בי חור, ונפערים עוד שבעה. מביט לעתיד, אין שם תקווה. הייאוש מתמיד, ודוחה כל חדווה. תועה אני בדרכי, כשה אובד רועו. איבדתי ערכי, ושוב איני מוצאו. תר אחר אמת, וסיבה משכנעת דיה מדוע להמשיך בחטא, ולהעדיף חיי ממיתה. מבור גלות נפשי, אזעק אל אלוקי. -עזור לי אבי ליישב סתירותי! המצא לי משמעות, תפקיד בעולם. שאחיה מתוך השליחות, המיוחדת לי מבין כולם.

בס"ד כְּאֵב של חייל אשר מפקדו קבור, כְּאָב - תן כח בליבנו השבור. כְּאֵב של אמא שֶׁשִּׁכְּלָה את ילדה, כְּאָב - הגן עלינו באברת חסדך. כְּאֵב של ילד המבכה על אביו, כְּאָב - טובך הרב עלינו תיטיב. כְּאֵב על אח שלעולם לא ישוב, כְּאָב - לכל תפילותינו היה קשוב. כְּאֵב של אשה על בעלה שנרצח, כְּאָב - זכות אבותינו נא אל תשכח. כְּאֵב על הרוגים אשר איש אינו יודע שמם, כְּאָב - אל תשב הקרבתם מלפניך ריקם. כְּאֵב על בנים השבויים בידי צר, כְּאָב - הצל בניך מיד בני נכר. כְּאֵב על ששת מליוני מקדשי שם שמים, כְּאָב - זככנו באש וטהרנו במים. כְּאֵב על הארץ שדמיה מרובים, כְּאָב- בשרנו אבינו בישועה ורחמים. כְּאֵב של גאולה בחבלי לידה, כְּאָב - בשרנו אבינו בעת סיומה.

בס"ד פורק עול מצוות, ונושא עוונות- לא עושה חשבון. נושא - לא נותן, מעוות בלא לתקן, וממשיך רק לרטון. זולל וסובא, ואף מקווה, כי לא תיפסק לעולם, השלווה הזאת, חסרת המצוות, אשר מגבילות את כולם. הוא איננו מבין, ששאינו מאמין, יסבול עוד בשל עוונו. הדמעה בעינו, מפחד דינו, עוד תכה בו בבא יומו. אחי - הקשב, לעצת אוהב, עשה זאת בעצמך- שוב אל אביך, ועבוד את קונך, כי רוצה הוא בתשובתך.

בס"ד נְּשָׁמָה מְאִירָה לְעוֹלָם נֶעֱלָם, נוֹתֶנֶת תִּקְוָה לָאָדָם שֶׁנִּרְדַּם. אוֹרוֹת שֶׁל תְּשׁוּבָה לְנֶגֶד עֵינָי, אַךְ רְחוֹקִים הֵם מִמֶּנִי בַּעֲווֹנוֹתַי. כָּמַהּ לִבִּי לִתְשׁוּבָה זַכָּה וְתָמַהּ, אַךְ בְּרֹאשִׁי מִצְטַיֶּרֶת שׁוּב נְפִילָה - כְּאֵב חַד מִתַּעַר שֶׁל חֹסֶר אוֹנִים, וְנְפִילָה לְבּוֹרוֹת יֵאוּשׁ עֲמוּקִים. בֶּן אָדָם! מַה לְךָ נִרְדָּם? קוּם מֵחַטָּאתְךָ, וְאַמֵּץ כֹּחֲךָ. הַאֲמֵן בְּקַלּוּתָה שֶׁל תְּשׁוּבָה, וְשׁוּב – בְּעֹז, כֹּחַ וּבְהַדְרָגָה. וְאָז חֶטְאֲךָ יִטְהָר וְהָפַךְ, כִּי כְּבוֹד ה' עָלֶיךָ זָרַח! וְאַף אִם לֹא תִּצְלָח בְּנִסְּיוֹנְךָ לְּתַקֵּן, זְכוֹר, אַף כִּי כָּשַׁלְתָּ – עוֹדְךָ בֵּן! קְרָא אֶל אָבִיךָ – וּשְׁפוֹךְ שִׂיחַךָ, כִּי נוֹשֵׂא הוּא עָוֹן וָפֶשַׁע וַחֲטָאָה.

בס"ד חוֹדֵר הַיֵּאוּשׁ כַּחֲדִירַת קָלִיעַ, וְאַרְסוֹ מִתְפַּשֵּׁט וְהוֹלֵךְ. הַאִם זֹאת בְּשֶׁל חֶסְרוֹן הַצֶּלַע, אוֹ שֶׁמָא חָסֵר רַק תּוֹמֵךְ? אֹזֶן קַשֶּׁבֶת – אַיֵּה אָתְּ? שִׁמְעִי נָא קוֹל נִשְׁמָתִי הַזּוֹעֶקֶת. מַמְתִּינָה הִיא לְבוֹאֵךְ בַּלָּאט, לְהִגָּאֵל מִשְּׁתִיקָתָהּ הָרוֹעֶמֶת. כֵּיצַד אֶמְצָאֵךְ בֵּינוֹת לָרֶפֶשׁ, בְּעוֹלָם תָּאֵב לִתְשׂוּמַת לֵב. עוֹד רֶגַע וְתִּגְוַע בִּי הַנֶּפֶשׁ, בִּדְמָעוֹת, יִסּוּרִים וּכְאֵב. הָבִינִי דֶּרֶךְ מַחְשַׁבְתִּי הַנְּלוֹזָה, וְעִזְרִי לִי לִתְקֹן דְּרָכַי. לְלִבִּי הַדֶּרֶךְ אֵינָּה סְלוּלָה, אַךְ הִזְדָּרְזִי כָּל עוֹד עֹדֶנּוּ חָי. מַהֲרִי נָא וּבוֹאִי בְּטֶרֶם יָבוֹא הַמָּחָר, כִּי לֹא אוּכָל לְבַדִּי שְׂאֵת. עִזְרִי לִי כָּעֵת – עוֹד לֹא מְאֻחָר, הַצִּילִנִי! וָלֹא – אֶתמוֹטֶט. דְּרַשְתִּיהָ - אַךְ עֲרִירִי נוֹתַרְתִּי, שֵׁבֶר כְּלִי אַשֶׁר אָבַד עָלָיו הַכֶּלַח. בְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ אֵלֵךְ לִי, לֹא אֶהְיֶה עוֹד לְאִישׁ לְטֹרַח.

בס"ד אח יקר אשר יושב במיצר, ראשך כבול בחבלי צר, ואינך יודע על זאת דבר, כי לראות זאת - ממך נבצר. הוא מסתיר זאת ממך וגורם לך לחשוב, שבגלל זה שלמעלה לא יהיה לך יותר טוב, אך זוהי תחבולה מרושעת אשר נועדה, להרחיק אותך מן האמת הטהורה. האחראי לכל זאת הינו היצר הרע, אשר בלא שתבחין גונב מחשבתך במרמה, ואינו נותן אף מנוחה לנפשך העדינה, אלא ממשיך להזיק לה ועוד ועוד לרמותה. לעיתים איננו מסוגלים להבין במחשבתנו הדלה, את חשבונותיו של הנישא מעל כל ראש ומעלה, ולכן יש עלינו להבין ולקבל באהבה ובאמונה, את הנסיונות אשר מרעיף עלינו שוכן מעונה. האמונה אמיתית היא ונמצאת מתחת לאפינו, עלינו רק למצאה ולהתחזק ממנה כל ימינו. נוכל לעשות זאת רק אם ניתן לנפשנו, את הזכות להאמין בכוחה של בריתנו. אם תרהיב בנפשך עוז ותחפשנה, לא תיאלץ לתהות עוד על כנה. כי כאשר תשיג את גודל האמונה, ותבין כמה העולם גדול ונפלא, ושכל העולם נוצר בזכותו יתברך, ושביצירתו אפילו טיפה לא חסך, וגם כאשר נראה שהוא איננו משגיח, הוא אולי איננו מורגש אך הוא תמיד נוכח, לא יקשה עליך להבין את הסיבה להאמין, וכך תצליח לגבור על מיני מרעין בישין, אשר מפריעים לנו להתקדם בחיים, ובגללם אנחנו לפעמים במקום עומדים. עליך לזכור תמיד גם שלעולם אינך בודד, ואם קשה לך אתה יכול לפנות לחבר שיעודד. ותזכור שבך תלוי אם גרף החיים עולה או יורד, ואל תמתין לנס שמכל צרותיך אותך ימלט. ולכן אח יקר נסה למנוע עצמך מבכי, הבן שחוקיו חוקים ואיננו יכולים להטיל בהם דופי, הם נכתבו מפי אלוקים על ידי שליחו בן הלוי, ונועדו ונכתבו למעננו ולא בשביל רצונו הפרטי. חזור אליו ללא פחד ויראה, ותבין שיסוריו באים מאהבה. שיהיה לך המון בהצלחה, ואם אתה צריך, אני פה בשבילך. (שיר זה נכתב במקור כתגובה לשיר אחר)