לצחוק אליך

שׁוּב לָשֶׁבֶת בְּלֵב הַשֶּׁקֶט,

יוֹדַעַת מָה מְצַפֶּה לִי.

שׁוּב דְּמָעוֹת,

וּכְאֵב

שֶׁפּוֹעֵם בִּי.

לִצְרֹחַ בְּלִי קוֹל

לְשַׁחְרֵר אֶת הַכֹּל,

לְהִתְחַנֵּן לְקִרְבָה.

לְדַמְיֵן שׁוּב שֶׁשָּׁמַעְתִּי

תְּשׁוּבָה –

עוֹד דָּבָר,

רַק הַפַּעַם,

אֲבַקֵּשׁ בַּצַּר:

אֶת עֶצֶם הַמִּלִּים, אֶת הָרָצוֹן,

לִצְחֹק אֵלֶיךָ –

גַּם מָחָר.

"וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב" (בראשית כ"ד)