אגדה סינית משכבר הימים
מספרת סיפור על שלושה חברים...
לצאנג צ'יים בו שי היו מכרים לרוב.
אך חברים היו לו שלושה. כי טוב.
את החבר הראשון אהב מעומקי ליבו
"שלו שלו, שלי שלו..."
לעולם לא נפרדו, ואהבו כאחים.
ממש חברים שעל הכל הם שחים.
את החבר השני גם אהב מאד.
היה מגלה לו כל רז וסוד.
הוא אכן היה חבר טוב לב ונהדר.
אך אהבו פחות מהחבר הראשון. המדובר....
החבר השלישי היה אהוב פחות מכולם.
חבר של לפעמים. ככה.. סתם.
איתו שוחח על הא וקצת דא.
חבר רגיל שכזה כך סופר באגדה...
ולצאנג צ'ים בו שי מספרה ידועה.
אליה הגיעו כולם מכל הסביבה.
וביום אחד. יום מאושר.
למספרת "צ'ים בו שי" נכנס הקיסר.
הקיסר הידוע והנודע לכל.
צו פו אבויה מילורו פקצול.
ופקד על צאנג שהיה המום מכדי לדבר
"ספר אותי 2 סנטימטרים. לא סנטימטר יותר..."
וצאנג הנרגש. למלאכה אז ניגש.
כשבליבו התרגשות ובעיקר, רוב חשש.
הוא נגע בשיערו. ממש שיער קש.
ולכבוד הקיסר הביא מסרק חדש.
בלב כבד החל לספרו. אך שערו הנורא הקשה על עבודתו.
ולבסוף בלי משים. גזר בלי נימוס
לא שני סנטימטרים. אלא טפח של סוס...
הקיסר אז ניגש למראה וכשראה את עצמו היה צועק ולא עוצר:
"זו תספורת זו? אני נראה כמו ליצן החצר..."
וציווה על חייליו שהקיפו את המספרה כמו מבצר
קחו את האדם הנבזה, השפל, הספר...
והכניסו אותו מיד למ-ע-צ-ר!"
לצאנג ההמום הותירו החיילים,
רק שעה אחת כדי שיארוז החפצים.
וצאנג המבוהל נרגע כמעט מיד.
ואל בית חברו הראשון. בצעד בטוח, צעד.
הוא דפק אל הדלת דקות ארוכות...
ואז התחיל לשמוע צעקות.
חברו פתח אל החלון וקרא:
"הלא תדע שאני ישן בארבע??!!"
"חברי היקר" אמר צאנג הספר.
"אירע לי אסון לפני דקות מספר"
"שמעתי על אסונך" ענה חברו.
"אך לא אפתח את הדלת. לא. לא.
ואיך את משפחתי אסכן?
בשביל חבר אחד טיפש ומסכן?
הרי אני לא אשם. שעבודתך לא יוצלחת...
רק בגללך לקיסר יש קרחת!
לא אוכל לעזור. ולעמוד בפני קיסר מולך.
וכעת, ועכשיו! מהר, מהר תלך...
וצאנג הביט בשעונו
וראה שנותר רק מחצית מזמנו.
ומיד פנה, הפעם בלב חושש, ל"צ'אומר".
ששם חברו השני והפחות אהוב גר.
לא נספר באגדה את כל הסיפור העצוב.
רק נאמר שגם החבר השני גירש את צאנג צ'ים הכאוב.
ובאין תקווה ובדקות אחרונות שנותרו לצאנג צים פו שי.
פנה בלית ברירה לחבר השלישי.
וזה. בלי פקפוק בכלל.
הכניסו לביתו. בלי שצאנג צ'ים ישאל.
הוא הביא לו לשתות. וכמובן לאכול.
ואחר כך הסיעו אל הקיסר הגדול.
ושם כדי להציל את חברו, לו המזל לא צלח
פתח החבר את פיו ואמר כך:
"צאנג הוא אדם טוב. כבודו הקיסר.
בתור איש. בתור חבר וגם כספר.
כשהגעת אל מספרתו כל כך התרגש.
רק שלהודות שבהתרגשותו קצת התבייש.
וכך החל במלאכת הספרות שרגיל הוא אליה משכבר.
אך מעולם לא סיפר לפני כן חשוב כקיסר.
ולאור התרגשותו של צאנג ידידי טוב הלב.
יצאה תוצאה.... לא כפי שרצית. אך מכל הלב...
ומלבד זאת. קיסרי החשוב ורב התגבורת.
אני חייב לציין שלדעתי הולמת אותך התספורת.
ומכיוון שהכל בתום לב נעשה לחלוטין.
שחרר את חברי הטוב והתמים.
ואני מבטיח לעולם לא לבקש דבר ולא לקטר.
רק הצל את ידידי. ופעם הבאה פשוט אל תבוא אצלו להסתפר..."
שמע המלך את דברי החבר.
והבעת פניו השתנתה לבלתי היכר.
"אם לצאנג האזרח
יש חבר טוב כל כך.
בוודאי שאתן לו מיד חנינה...."
כך יצאו צאנג וחברו מבית המלך.
בליווי תוף ומנגינה...
תגובהתגובות