על סלעים והרים, רצה קופצת,
סלעים ואבנים, ביתי.
משתופפת, אבן לוקחת,
למזכרת מביתי תמיד.
קושרת אצלי את האבן,
היא תלויה לי על לוח ליבי,
ליבי שלה, של האבן,
של אבותיה, ההרים המסולעים.
האבן, האבן שלי,
עליה אומרים:
יש אבנים עם לב אדם.
להם יש, האבן, הסלעים,
להם יש את הלב שלי.
תגובות
שהבנתי - אבל נראה לי שלא. בפרט את הסוף.
יש מצב להסבר?
אשמח לפחות למיסרושון..
בס"ד.
וכמובן שגם לא הערות.
הסוף לא מובן?
הסבירי את עצמך.
אני בהתחלה בכלל לא אהבתי אותו.
בכל-אופן, ממש-ממש תודה.
מזכיר לי את השיר שלי על צפת.