בע"ה.
שמחתי, מקור אורי.
מיישבי, מנערי.
הלב גדוש בהודיות.
דמעה זולגת מהרים וגאיות.
מתחת למסכת עופרת,
נקודת עצמה נסתרת.
בנופי חיי מעלעלת,
בדממה אותי מכלכלת.
נחושתי גבולות,
שירו למעלות!
הללו לשאיפה ורצון,
רמסו צינה ולצון.
ללטיפת אהבה,
חרש חרש מגיבה.
לא-ל כל משתוקקת,
ומרימה קולה,
בשקט.
השיר נכתב בחסות אחי האהוב שהביא לי את הדף ובחסות הערסל החדש.
תגובות
דימויים יפים.
יישר כוח!
חג שמח!
הערות:
1. השורה האחרונה בבית הראשון קשה לקריאה, אולי בגלל חוסר האיזון במשקל.
2. מה זה "נחושתי"?
3. שימי לב שהחריזה שלך משתנה מבית לבית (או אולי לסירוגין?). זה אמנם לא מפריע לקריאה השוטפת אבל בעין סיפרותית זה לא ראוי.
סה"כ שיר מאוד יפה ומוצלח. עלי והצליחי!
"נחושתי"- סמיכות של נחושתיים-אזיקים שאוזקים על הרגליים.