12/10/09
"נטעעע.... את לא מרוכזת... אנחנו מתלבטות איזה סרט לבחור היום ליומולדת של טליה... נ-ט-ע!!!"
"מה? אה. קראת לי?"
"בוא'נה נטע. אני לא יודעת מה קורה לך לאחרונה. נהיית פסיכית לגמרי.מה זה קראת לי? אני במשך איזה שלוש שעות עכשיו "קוראת לך" מתוקה שלי.... אז תעזרי לנו רגע לבחור סרט"
"אממ. מה האופציות?" שאל הנטע בחוסר חשק מובהק.
"אושפיזין, חגיגה בסנוקר או שודדי הקריביים..." ענתה יעל.
"אני ממש בעד שודדי הקריביים" אמרה תהל.
"ברור שעדיף אושפיזין... סרט טוב. יהודי. אנושי. אין. חובה..." אמרה אמונה.
"אמונה. איתך אנחנו בטוח לא רואות ת'סרט הזה, את מכירה כל שורה בעל פה... וגם טורחת להפגין את בקיאותך במהלך הסרט, מה שמטריד מאד את שאר הצופים..." אמרה תהל ואמונה התפוצצה מצחוק.
"גמאני ממש בעד שודדי הקריביים" הוסיפה שליו את דעתה.
"אבל צריך לחשוב על משהו שטליה אוהבת. אל תשכחו. בכל זאת, זה היומולדת שלה..." אמרה יעל.
"טליה אוהבת את "חגיגה בסנוקר", זה ידוע" אמרה נטע וחייכה חיוך זדוני.
"את רעה!!" אמרו שליו תהל ואמונה יחד.
"יש מצב" אמרה נטע "אבל זה מה שהיא אוהבת..."
"אוח. טוב נו. אם טליה אוהבת זה מה שנראה... חבל בכלל שהצטרפת לדיון..." אמרה אמונה והעמידה פני דומעת.
"אוח אמונה. אל תבכי. בסדר. אז נראה עוד הפעם את אושפיזין. כדי שהפעם נצליח לזכור גם את שמות היוצרים בסוף בע"פ... אל תבכי חמודה.. טוב?" התייצבה מיד נטע לצד אמונה "הבוכייה".
"אתן שתי לא נורמאליות..." אמרה יעל "והחוג הזה ממש במגמת עלייה, מקודם זה היה רק נטע.. אני רואה שהצטרפה עוד חברה... יאללה. מספיק עם השטויות כי אין לנו זמן. צריך לנפח בלונים.."
"מתי טליה מגיעה?" שאלה תהל.
"בחמש"
הן הסתכלו על השעון.
השעה הייתה 4 וחצי.
"חייבים לתפוס קצב. אנחנו לא נספיק..." אמרה שליו.
"אז אני אנפח בלונים..." התנדבה נטע.
"אני אעזור לך" הופיעה תהל לעזרה.
"טוב. נשמות, אני הולכת להוציא את העוגה מהבית שלי... אחזור עוד רבע שעה בערך..." אמרה יעל "אז תתקתקו עניינים. נשאר להכין עוד שני שלטים ולתלות את הבלונים אחרי שתנפחו אותם".
"טוב אמא" אמרה אמונה.
יעל יצאה לכיוון ביתה שהיה במרחק הליכה של דקות ספורות מביתה של טליה, בו התמקמו החברות על מנת להכין לה את מסיבת יום ההולדת..
"טוב. אני אעשה את השלטים" אמרה שליו.
"לכי על זה" אמרה אמונה.
נטע ותהל ניפחו בלונים במרץ ואמונה קשרה אותם על חוט בסלון שהן מתחו מקיר לקיר.
נטע ניפחה בלון אחד ובמהלך ניפוחו ברח מפיה, התעופף באוויר עד שייצא ממנו האוויר ואז, נחת על הרצפה...
"חחח... אחותיי.. איזה ביצועים מרשימים..." גיחכה תהל.
"חבל לך על הזמן... זו מין אומנות שכזו שפיתחתי עם השנים..." ענתה נטע.
"חכי רגע גם אני מנסה שנייה..."
תהל ניפחה את הבלון. ניפחה וניפחה ולבסוף שיחררה גם את הבלון שלה, שנחת אף הוא לאחר שנגמר לו האוויר.
"גדוווול. עכשיו בוא נעשה ביחד. נראה של מי נוחת ראשון..." הציעה תהל.
"בואי"
נטע ותהל שיחררו את הבלונים. ועקבו אחר ההתפתחויות...
"והמנצחת היא מי שהבלון הירוק היה שייך לה.. כי הוא נפל אחרון" הכריעה אמונה.
"ואו!!!!!!! ניצחתי..." התלהבת תהל
"את משקרת!! הבלון הירוק היה שלי..." אמרה נטע
"לא נכוןן! שלי היה הירוק..."
"לא נכון"
"כן נכון"
"לא"
"כן"
"לא"
"כן"
"את משקרת"
"את ממציאה"
"את לא יודעת להפסיד בכבוד"
"מי שמדברת..."
"אולי די?" הציעה אמונה...
לפתע תהל ונטע תפסו את עצמן מתווכחות על שטות שכזו. הן החלו להתפוצץ מצחוק. "חחח... בלון ירוק... חחחח" "חההה חה חה... איזה קורעת את נטע..."
תהל ונטע הדביקו גם את אמונה בהתקף הצחוק.
שליו שעד עתה עבדה בקדחתנות על השלטים הרימה את ראשה ומראה שלושת חברותיה אחוזות הפרכוסים ורעד מרוב צחוק עורר בה בבת שחוק קלה. היא חייכה קלות. וצחוקם המהדהד הדביק גם אותה... שליו הצטרפה אל שלישיית המצחקקות והחלה אף היא צוחקת בקול רם....
בשלב כלשהו עברו הבנות לשבת או יותר נכון "לקרוס" על הכורסאות. הן לא הצליחו לעמוד מרוב צחוק....
"חחחח, בלון ירוק... חחח"
"אייי... איי.. כואבת לי הבטן מרוב צחוק... חחח.... באיזה צד זה אפנדיציט?"
"חחח... חחח... זה בצד שמאל..."
"אני מקווה שלא יצרתן לי אחד כזה... כי ממש כואב לי בצד שמאל... חחח... קחו על מצפונכן..."
"אאוצ... בנוסף לייסורים שאני עוברת באזור הצלעות עלי גם לקחת על עצמי ייסורי מצפון... חח... אין מצב..."
תהל, אמונה, שליו ונטע פשוט לא הצליחו להפסיק לצחוק.
"אני לא מאמינה... אתן לא נורמאליות בעליל... מה קורה פה?" נדהמה יעל עם שובה...
"חחח.... יעל... חח.. הבלון הירוק... חחח..."
"מה?"
"הבלון... הבלון..."
"מה איתו?"
"חחחח"
יעל ניגשה לעבר הבלון והרימה אותו.
"זה מה שמצחיק אתכן? בלון ירוק??" שאלה בתדהמה...
אמונה ושליו הנהנו במרץ. נטע ותהל אפילו לא הצליחו להנהן מרוב צחוק.
"לא. זה פשוט לא יאומן. ותרשו לי לצטט משפט שגדולים וחכמים ממני אמרו. כי זה מתאר את התחושה שלי עד לאין ערוך" אמרה יעל.
"איזה משפט? חחחח? איזה משפט, יעל?"
"אוח!" אמרה יעל "אני מוקף ב-מ-ט-ו-מ-ט-מ-י-ם!!"
"חחחחחחחחחחחחח" התפרצו כולם בצחוק בשנית...
יעל הביטה בהן מספר שניות. ואחר נשברה. היא ניסתה להעמיד פני קשוחה אך החיוך אט אט עלה על פרצופה... ואז גם היא החלה לצחוק...
"חחח... אאייי.. הבטן... הבטן... חח... יעל, מה קרה? לא אמרת שאנחנו מטומטמות??"
"תהל.. את יודעת מה אומרים? חחח... "אם אתה לא יכול להילחם בהם, תצטרף אליהן" ... אז אני פשוט מיישמת... חחח..." ענתה יעל.
"חחח... היום יעל ממש בקטע של לצטט משפטים..." אמרה נטע...
"חחח... חחח... איזה צחוקים... המון זמן לא צחקתי ככה..." אמרה שליו ולפתה את בטנה.
תוך כדי צחוקה המתגלגל הבינה נטע שגם היא לא צחקה הרבה זמן כך. הרבה מאד זמן אפילו, מאז התאונה. כל החיוכים והצחקוקים שעוד היו פה ושם נועדו כדי לא למשוך תשומת לב ורחמים מהסביבה. אבל מאז נטע מעולם לא צחקה צחוק כל כך משוחרר ואמיתי. "כן" חשבה לעצמה... "איתי בהחלט אחראי לשינוי הזה..."
"מה קורה פה???" טליה נכנסה לביתה והופתעה לגלות את חברותיה הטובות יושבות בסלון מחזיקות בטושים לשלט שעוד לא הוכן, בלונים שאינם מנופחים ועוגת שוקולד...
"היוםםם יום הולדת... חח. היום יום הולדת... היום יום הולדת ל-טליה..." צרחו החברות באושר... ואף טליה נדבקה במצב רוחן העליז במיוחד...
נטע הביטה בשעון. השעה חמש.
"בשמונה אני חייבת לצאת מכאן..." חשבה לעצמה.
ואז חיוך גדול האיר את פניה.
"בשמונה אני רוצה(!) לצאת מכאן..."
תיקנה עצמה.
והפעם, חייכה חיוך גדול, רחב ומאיר יותר...
תגובהתגובות