12/10/08
המסיבה אצל טליה נמשכה. ואמונה תהל ושליו היו מרותקות לסרט "שודדי הקריביים" שהוקרן. טליה שראתה עד כמה הן מעוניינות לראות את הסרט הזה וממש לא את "חגיגה בסנוקר" שהיא כל כך אוהבת, החליטה לוותר להם, ואף היא ישבה וצפתה בסרט.
"מעניין מה יש לנטע." חשבה לעצמה "היא נורא מתוחה בזמן האחרון..."
נטע ישבה בכורסא והתנענעה בעצבים מד לצד. היא הביטה בשעון. השעה הייתה שבע ארבעים. "ואו. אני חייבת לעוף מכאן ומהר.."
נטע התרוממה. "הכל בסדר נטע?" שאלה טליה. "כן, כן הכל אחלה. אני פשוט חייבת לזוז. מזל טוב נשמה.. היה ממש כיף"
"לאן בדיוק את הולכת?" שאלה יעל ונעצה בה מבט חמור סבר.
"לאיפה שהוא. תיהנו מהסרט. עוד מעט יש קטע ממש מגניב של ג'ק ספארו.. תסתכלו.. ביי. נדבר..."
נטע יצאה, סגרה אחריה את הדלת והותירה את חברותיה פעורות פה.
"היא נהיית מוזרה מיום ליום" אמרה תהל.
והשאר הנידו ראש במרץ. "אנחנו בהחלט מסכימות איתך" אמרו.
נטע יצאה והחלה לפסוע לעבר פארק הפלסטיק. לאף אחד לא היה מושג מדוע נקרא כך הפארק, שכן לא היה בו דבר שעשוי היה מפלסטיק. אבל זה היה שמו.וכולם קיבלו זאת כעובדה. נטע הלכה בצעדים מהירים. היא רצתה להגיע כמה שיותר מהר. הפלאפון שלה צלצל.
"היי. מקורה?"
"ב"ה הכל אחלה. מה איתך?"
"ב"ה טוב. יצאת כבר?"
"כן"
"ואו. דייקנית את"
נטע צחקה.
"תראי, אני יוצא עוד איזה חמש דקות בערך. אני אהיה שם בשמונה ועשרה. אני פשוט חייב לעבור כאן על איזה מאמר"
"מאמר?? איזה מין מאמר?" שאלה נטע בתדהמה.
"מאמר על החשיבות של שפת הגוף. הר"מ אמר לי שזה ממש מאמר חובה אם אני רוצה מחר לעבור את השלב השלישי הזה"
"אה. חח. כזה מאמר..."
"מה את צוחקת. זה משעמם בטירוף. אני לא באמת חושב שאני איישם את כל מה שכתוב פה..."
"חח.. ממתי אתה קורא מאמרים איתי?"
"נטע. אל תזלזלי. מאמרים זה אחד התחביבים שלי. אני מאדדד אוהב לקרוא מאמרים"
"איתי. אתה יודע משהו. אני כמעט(!) והשתכנעתי... אבל לא!"
"חח. טוב. עזבי. אני יוצא עכשיו.. אין לי כוח למאמר הזה..."
"טוב, אני שם עוד כמה דקות"
"אוקי. ניפגש.."
"ביי"
נטע הכניסה את הפלאפון לתיק. והמשיכה בדרכה.
"נטעעע... מה קורה??"
נטע הסתובבה למשמע קול מוכר.
"שקד!!! מה נשמע?"
"אחלה... יאואווו.. שנייייייםםם..."
"כןן... באמת המון זמן..."
"נו. אז איך באולפנא שם? שאלה שקד בנימה לגלגנית משהו.
"אחלה"
"יפה.."
נטע לא כל כך ידעה מה לומר. שקד הייתה חברתה עוד מימי היסודי. אך בחטיבה החלה להתדרדר מבחינה דתית. ומשלא קיבלו אותה לאולפנא כתוצאה מכך, היא עברה לתיכון חילוני לתדהמת כולם. שקד הייתה מקועקעת בכל חלקיק בגופה. ומחוררת בכל מקום בגוף בו יש איזה שהוא נקב.
"טוב. איזה כיף היה לראות אותך. אז נדבר..."
"בי שקד.."
"ביי"
שקד הפנתה את גבה.
תסכול גדול החל להציף אותה.
"אני פשוט לא מבינה את החוסר צדק הזה. למה לנטע הזו יש הכל בחיים. גם כן הקרצייה הזו. יש לה בית נורמאלי, וכולם סביבה מרוצים ממנה. והיא כאת תלמידה טובה ומוכשרת. יאללה. עם המעצבנת הזאת. וחוץ מכל זה היא גם חייבת להיראות מליון דולר. מה היא לבשה? סתם חצאית ארוכה וחולצה שחורה עם חגורה? למה היא תמיד נראית יפה כל כך. אוחחח... זה לא הוגן. פשוט לא הוגן.. " דמעות עצבים ותסכול הציפו את שקד. והיא נכסה לבניין נטוש מאד שהיה ברחוב ההוא. שקד העיפה מבט שאף אחד לא רואה אותה ונכנסה לתוכו במהירות...
תגובהתגובות