12/10/09
שקד נשמה נשימה עמוקה ודפקה על הדלת.
נעם פתח.
היא נשמה לרווחה.
"כבר פחדתי שאני אגיע לפנייך" אמרה "אני שונאת להגיע קודם. זה מפחיד אותי. יוסי מתעצבן כשאני מגיעה ורועדת מפחד על הכורסא הזו. כשאתה פה אני מרגישה בנוח"
נעם חייך. "בואי" הוא אמר. "יוסי וירון רוצים להגיד לך משהו. למעשה הם חיכו לך"
"שזה בעצם אומר שהם ממש עצבניים, לא?"
"אני מניח שכן. למה התעכבת באמת?"
"מה יש לכם? יא חבורת חולים! התעכבתי בדיוק שתי דקות כי ראיתי איזה חברה מפעם. דוסה. סתם דיברנו שתי דקות. מה ההיסטריה?"
"תירגע מאמי. לי זה ממש לא מזיז. אבל אני אחזיק לך אצבעות"
שקד שנאה את הרגעים הללו. היא שנאה לפחד מהם. מצמד המסוממים איתם הסתובבה. זה מילא אותה תחושה של גועל. "למה אני, שקד לוי, צריכה לפחד מחבורת ילדים מטומטמים וחסרי כל טעם בחיים. שייתנו רק לי לקחת את השאכטה שלי וסלמאת. מי צריך אותם בכלל? פסיכים..."
שקד נכנסה לחדר. הוא היה אפוף עשן וריח חזק של אלכוהול.
"אז מה בובה? בכיף שלך מאחרת.. הא?"
"אל תקרא לי בובה, ירון. אני לא חברה שלך"
"שאקד. מה את משחקת אותה? מה, אנחנו לא חברים?" שאל ירון בפליאה מעושה וכרך את זרועו סביב כתפיה...
"אל תיגע בי. מגעיל"
"טוב. בוא נעצור אתזה כאן. אתה תעוף ממנה. ואת תקשיבי לי ותקשיבי לי טוב... וכדאי מאד שתורידי ת'פרופיל שלך לאפס. ומהר!" יוסי החליט לקחת פיקוד ולהשליט "קצת סדר".
"אני לא עובדת אצלך. תירגע גם אתה.."
"ב-ו-ב-ה. את תקשיבי לי עכשיו ומהר. למה אם לא אני תוך שנייה מרים טלפון לאימא אורה. שתספר לאבא יורם מה הבת שלו עושה. כדי שיפרק אותך מכות. הא?" יוסי חייך חיוך זדוני. חיוך מנצח.
"אתה סוחט אותי?"
"נראה לי שכן"
"אוח. נו דבר. יא אדיוט..."
"שמעי.אני צריך שתביאי ת'חבילה הקטנטונת והמתוקה הזו לליאתוש מהכיתה המקבילה שלך. אחת מכוערת. גבוהה. ושמנה כמו הר. אני בטוח שהחומר בשקיק הזה יעשה לה רק טוב. במצב שלה אפשר רק להשתפר..."
"אתה מגעיל"
"אולי. אבל את תעשי אתזה"
שקד חטפה את השקיק מידיו ויצאה בסערה מהחדר המצחין.
"אנחנו עפים מפה וע-כ-ש-י-ו!" היא הודיעה לנעם שחיכה במסדרון.
"חופשי נשמה... גמאני מת לצאת מכאן כבר..."
מלאה דמעות של זעם. תסכול ופחד יצאה שקד מהדירה המאובקת וטרקה אחריה את הדלת בחוזקה. נעם דלק אחריה, מנסה להדביק את הקצב.
"בואנה נעם. תרגיע ת'חברה המעפנה שלך.." צרח ירון מהחדר השני ויוסי צחקק.
"חולי נפש..." מלמל לעצמו נעם ואז צעק בקול "ואל תקראו לה פסיכית"
ולמרות שזה כבר היה יותר מידי בשבילה ליום אחד, אף הוא טרק את הדלת ללא רחמים...
תגובהתגובות