אֹזֶן קַשֶּׁבֶת

חוֹדֵר הַיֵּאוּשׁ כַּחֲדִירַת קָלִיעַ,

וְאַרְסוֹ מִתְפַּשֵּׁט וְהוֹלֵךְ.

הַאִם זֹאת בְּשֶׁל חֶסְרוֹן הַצֶּלַע,

אוֹ שֶׁמָא חָסֵר רַק תּוֹמֵךְ?

אֹזֶן קַשֶּׁבֶת – אַיֵּה אָתְּ?

שִׁמְעִי נָא קוֹל נִשְׁמָתִי הַזּוֹעֶקֶת.

מַמְתִּינָה הִיא לְבוֹאֵךְ בַּלָּאט,

לְהִגָּאֵל מִשְּׁתִיקָתָהּ הָרוֹעֶמֶת.

כֵּיצַד אֶמְצָאֵךְ בֵּינוֹת לָרֶפֶשׁ,

בְּעוֹלָם תָּאֵב לִתְשׂוּמַת לֵב.

עוֹד רֶגַע וְתִּגְוַע בִּי הַנֶּפֶשׁ,

בִּדְמָעוֹת, יִסּוּרִים וּכְאֵב.

הָבִינִי דֶּרֶךְ מַחְשַׁבְתִּי הַנְּלוֹזָה,

וְעִזְרִי לִי לִתְקֹן דְּרָכַי.

לְלִבִּי הַדֶּרֶךְ אֵינָּה סְלוּלָה,

אַךְ הִזְדָּרְזִי כָּל עוֹד עֹדֶנּוּ חָי.

מַהֲרִי נָא וּבוֹאִי בְּטֶרֶם יָבוֹא הַמָּחָר,

כִּי לֹא אוּכָל לְבַדִּי שְׂאֵת.

עִזְרִי לִי כָּעֵת – עוֹד לֹא מְאֻחָר,

הַצִּילִנִי! וָלֹא – אֶתמוֹטֶט.

דְּרַשְתִּיהָ - אַךְ עֲרִירִי נוֹתַרְתִּי,

שֵׁבֶר כְּלִי אַשֶׁר אָבַד עָלָיו הַכֶּלַח.

בְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ אֵלֵךְ לִי,

לֹא אֶהְיֶה עוֹד לְאִישׁ לְטֹרַח.