14/10/08
ריח של עשן כבד מילא את כל חדר המדרגות. זה היה הבניין הכי מפוקפק בירושלים. שקד שנאה להגיע לאזור הזה. אבל ירון ויוסי מחייבים. ומה היא יכולה לעשות? היא מעבירת הסמים הלאומית שלהם. כן. אומנם אלו סמים קלים. אבל לעולם היא לא חשבה שתיקלע לסיטואציה שכזו. סמים. היא. שקד מרון. מה לה ולזה?
אומנם היא רק "מעבירה" אותם ולא משתמשת בהם. אבל הדבר חרה לה מאד. ובתוך תוכה היא רק רצתה להיפטר מהמשימות הדביליות האלו שירון ויוסי ביקשו שתעשה.
"בחורה יפה כמוך יכולה לפתות בחור גם לקנות אותם. אבל מה אנחנו מבקשים ממך? רק שתעבירי? זה אפילו לא נחשב פלילי. את עושה טוב לאנשים במצוקות... תזכרי שקד... רק טוב..." שקד שנאה אותם שנאה תהומית.
ה"משימות" האלו לא ידעו קץ. ושקד הפכה מתוחה ועצבנית מיום ליום. שם במקום "המדהים" הזה הכירה שקד גם את נועם. שאף הוא נקלע לשם שלא ברצונו. יוסי אמר שהיקלעותו של נועם ל"זולה" היא הסיפור האהוב עליו.
"את יודעת שאקד.." היה אומר לה "נועם המסכן שלך בחיים לא תכנן להגיע לכאן. רצינו להרחיב את חוג החברים, אז ביקשנו מאיזה חבר שלו. איש טוב. שיביא עוד חבר'ה. ונועם היה אחד מהם. איך שהוא היה בהלם כשהיגע. ילד טוב כזה. חבר שלו לא סיפר לו לאן הוא בא. מסכן. איבד ת'תמימות.. חח. ואת יודעת איך זה, כשבאים לכאן אי אפשר לעזוב. זה ממכר פה..ואו! איזה שנון אני.." שקד תיעבה אותו כל כך. בכל נים ונים שבגופה.
"אם אמא תדע איפה אני ומה אני עושה פה... ואיי ואיי... הלך עלי" הרהרה לעצמה. "כמה זמן אני אצליח לעבוד עליה שאני כאן בגלל חוג ריקוד ודרמה שיש רק בירושלים? מתישהו היא תעלה על החשאיות והמסתוריות המחשידה שלי וזה יהיה סופי. ובכלל. אם אבא יידע. אם אבא יידע, אני גמורה.. קודם כל הוא יהיה גמור. אבל אין ספק שגם אני. מזל שאין להם זמן לבדוק מה באמת אני עושה בחיים שלי. תמיד יכולתי לעשות כל מה שרציתי. בלי לדפוק חשבון לאף אחד. כשחברות שלי היו צריכות לבקש רשות אני פשוט עשיתי כל מה שרציתי. מתי שרציתי. עם מי שרציתי. עד איזה שעה שרציתי... גם כשכבר המצב הדתי שלי היה בקנטים הם דיברו. הם ניסו. אבל כבר היה מאוחר. ואז עברנו לת"א. בשבילי זה היה מושלם.. ואיי. עיר ללא הפסקה. עיר נוצצת. כובשת. שופינג. גורדי שחקים. הדירה החדשה שנראית כאילו יצאה מקטלוג הבית המושלם שאבא קיבל מערוץ 2...טוב. הוא סמנכ"ל הערוץ. זה מובן. אוח. אבא... תמיד שאני נזכרת בו כואב לי.. אבא שלא מכיר את הבת שלו. כשהפכתי לחילוניה הוא לא נלחם בכלל. פשוט קיבל. באדישות מעצבנת. אף פעם לא יודע מה אני עושה. עם מי מסתובבת. מבחינתו אני יכולה להיעדר לשנתיים ולחזור והוא לא ישים לב... ואמא.. טוב, אמא טובה מידי. אבל מי היא בשבילי בכלל? מילה שלה זה כלום. מי שם עליה בכלל? אבל היא טובה אמא. היא טובה. אני יודעת שהיא בוכה בגללי המון. היא אוהבת אותי.נראה לי. מסכנה.. בגללי גם השאר בבית מתחילים להסתובב על כל הראש ולרדת מהפסים. ואמא משתגעת. אבל היא חוזרת מאוחר מהעבודה. וגם כשהיא חוזרת היא חושבת על רעיונות שאפשר להוסיף לעיתון שלה. אז לא באמת יש לה זמן להתעסק בשטויות האלה. בחיים של הילדים שלה. אבל היא טובה. היא טובה אמא..."
"הופההה.... יוס. תראה מי הגיעה.. שקד שקדוני..."
"יפיופה. מה איתך?"
"כן. איחרת. קבענו 7, מה נהיה איתך? עכשיו 9!"
"רוצה נממן לך שעון? יש כסף..."
"מהכסף שלכם אני לא רוצה שום דבר..."
"ואיי.. איזה קשוחה... שאקד אנחנו לא מכירים אותך ככה..."
"כן.. ואל תאיימי. מילה אחת מיותרת שלך ואני מרים טלפון לאבא יורם... סמנכל ערוץ 2 המדופלם. או במקרה הפחות טוב לאמא... מה אומר יוס?"
"חח.טוב אחי, טוב"
"ירון. אני מזה לא בקטעים של להיות כאן עכשיו. תעשה לי טובה. תן מה שאתה רוצה. אני רוצה להתחפף מפה."
"תראה אותה יוס. גדלה הבחורה. בחורה גדלה דרישות גדלות. ככה אומרים. לא?"
"ככה אולי אומרים החברים הקרימינלים שלך"
"מה אמרת?"
"לא אמרתי כלום"
"שקד. מה אמרת?"
"שום דבר. נו די."
ירון לפת את צווארה של שקד. "אל תעצבני. מה אמרת על חברים שלי?"
"אמרתי איזה משהו.." אמרה שקד בעודה נחנקת. "ממתי אכפת לך מחברים שלך? או בכלליות ממישהו בעולם הזה?"
"לא אכפת באמת. אבל את לא תורידי מהכבוד שלי. אל לא תדברי אלי ככה על שום דבר שקשור אלי! מבינה אותי גברת "תפסתי פוזה"??"
"אתה ממש לא מפחיד אותי ירון. בחור שמסוגל להרים יד על בחורה ולחנוק לה ת'צוואר, מבחינתי הוא שפל. טוב, בעצם כשחושבים עלזה אז אצלך זה באמת לא חידוש. תמיד היית כזה. שפל..."
"בחייאת ירון. היא עולה לי על העצבים זאת. מה היא מדברת אליך ככה?"
"עזוב יוס. תן לה ת'חבילה שתעביר לדובה ההיא מהשכבה שלה.. ונגמור סיפור. אין לי כוח למסטולה הזו היום."
"כמה אירוני. בסוף אני עוד המסטולה פה בעסק" חשבה שקד. "נהדר. צחוק הגורל. אני המסטולה. יפה. מצחיק...."
"טוב. זה לחברה שלך השמנה הזו. וכדאי שזה עד מחר יהיה אצלה. תאמרי לפרה שאלונה תיקח ממנה ת'כסף. היא תבוא אליה הבייתה. את חוזרת ללמוד מחר, כן?"
"כן"
"אז תני לה. ברור?"
"כן"
"טוב"
"סגרי ת'דלת אחרייך"
שקד יצאה זועפת ועצבנית מהחדר. היא הוציאה את האיי-טאצ' שלה. מהעבודה של אבא כמובן. וחייגה לנועם.
"היי חיים. מה נשמע?"
"בסדר"
"בטוח?"
"כן"
"שקד. את לא נשמעת משהו. את בטוח בסדר?"
"כן"
"קרה משהו?"
"לא"
"אוקי. ועכשיו בואי נתחיל מההתחלה והפעם את תאמרי לי ת'אמת. את בטוח בסדר?"
"לא"
"קרה משהו?"
"כן"
"חיים שלי. מה קרה? איפה את? אני בא אליך..."
"אני בירושלים נועם. אבל אני צריכה לחזור הבייתה"
"לא הבייתה ולא שום דבר. את באה אלי. אני לא מוכן לשמוע שאת ככה"
"נועם.."
"דברי אלי. אני עכשיו עם הרכב.. איפה את?"
"מחוץ לבניין המקולל"
"עוד דקה אצלך"
נועם הגיע עם הטויוטה קורולה המשפחתית שלהם.
"ואו... לא אמרת שאת באה עם תכולה כבדה. מה זה כל השקיות האלה שיש לך ביד?"
"אה. זה..." חייכה שקד. "היינו היום ביום הכרה לאולפן. לפני שאנחנו עולים לדיון הזה. אז יש שם איזה אחד פסיכוטי כזה. רם קוראים לו. עובד בכיר אצל אבא אם זה מעניין אותך... והוא הביא לנו את החוברות האלה כדי שנקרא קצת על המבנה של האולפן, על איזה מצלמה להסתכל ומתי ועוד כל מיני דברים כאלה..."
"אבל זה לא מה שעשיתם שם? זה לא מה שהם הסבירו לכם?"
"זה דווקא כן מה שהסבירו. היה שיעור מעניין מאד. זה כנראה שיעורי הבית, חזרה על החומר הנלמד"
"אה. הבנתי אותך"
"טוב. אפשר להתחיל לנסוע?"
"כן"
"אז תחגרי"
"חגרתי"
נועם התניע את הרכב.
"איפה את ישנה היום?"
"לא יודעת. לא חשבתי עלזה"
"שקדי. את מבינה אבל שזה בעיה שתשני אצלי. נכון?"
"הגזמת נועם!!! אולי אני כבר לא דוסה אבל עד כאן!"
נועם חייך "אני שמח לשמוע".
"אני אסתדר"
"אין לך איזה חברה פה?"
"היו לי פעם חברות פה"
"זאתי. שפעם ראינו עם איתי. מה איתה?"
"אה. אממ.. אנחנו לא ממש בקשר אתה יודע..."
"היא דווקא נראית לי אחת כזאת שלא תאמר לך לא אם תבקשי לישון אצלה הלילה..."
"אוח. לא יודעת."
"שקד. אין רעיון טוב יותר. ואת לא יכולה לחזור הלילה הבייתה, נכון?"
"כן"
"אז את הולכת אליה?"
"נועם. לא נעים לי..."
"אוח.. גם כן את.."
נועם הוציא את הפלאפון שלו וחייג.
"נועם תתרכז בנסיעה"
"אל תדאגי, אני מחבר את הפלאפון למכשיר אני מדבר ברמקול."
שקד שתקה נכנעת.
קול בקע מהמכשיר.
"אחייייי מקורה?"
"אחלה. מה נשמע איתי?"
"ב"ה. הכל טוב. איך זה שזכיתי לטלפון ממך?"
"רואה מה זה"
איתי חייך מהעבר השני של הקו.
"שומע אחי. אני צריך טובה קטנה..."
"אוקי"
"אני צריך ת'טלפון של החברה/ידידה/מכרה הזו שלך ההיא שהייתה כשנתקלנו אז..."
"של נטע?"
"כן. נטע.."
"מה לך ולה?" שאל איתי בתמיהה עצומה.
"ואיי. אממ האמת זה לא לי ולה. זה בשביל שקד. אני צריך שנטע תעשה בשבילה איזה טובה"
"אה. אוקי"
"אז אפשר?"
"כן. רושם?"
"רושם"
איתי קיווה שלא סיבך את נטע. נועם עשה עליו רושם של אחד שלגמרי ירד מהפסים.
"טוב. תודה אחי. נדבר."
"כן" חשב איתי "מעניין מתי באמת"
"ביי"
נועם מסר לשקד פיסת נייר שעליה כתב את המספר. "נו, איך אני איתך?"
"אתה מלך"
נועם חייך.
"אז תפרגני לי ככה..."
שקד נישקה אותו בלחי.
"הופה.. עכשיו את מתנהגת לעניין"
"ראיתי אותו היום"
"את מי?"
"את איתי..."
"וואלה? איפה?"
"בדיון הזה. הוא גם מופיע שם..."
"וואלה?"
"כן"
"יפה. אז ספרי איך היה במפגש סלבס הזה."
"אתה לא מבין איזה קטע היה לי. הגעתי באיחור, כי האוטובוס מת"א נתקע בפקק מטורף. קיצור אני נכנסת ורם הזה כולו עצבני וצורח שמה שאם המאחרת לא תגיע עוד רגע היא עפה מהפאנל ולא מעניין אותו כלום. ואז נכנסתי. ואיך שהוא קלט שזו אני הוא חטף הלם"
"הוא זיהה אותך?"
"כן. הוא היה אצלנו בבית כמה פעמים"
"איזה קטע"
"כן. לגמרי. ואז כולו נרגע. הוא עושה לי "שקד, מה נשמע מותק? מה זה, איך אבא לא אמר לי שזאת את? שאת משתתפת פה?" והיית צריך לראות את כולם. הם היו בהלם. לא משנה שאיתי לא הצליח לסגור ת'פה מרוב תדהמה כשהוא ראה אותי, אז אמרתי לו "איתי מותק. אתה יכול לסגור ת'פה, זאת בסך הכל אני". מסכן. הוא ממש התפדח"
"חח. מתאים לו. אכזרית את לפעמים..."
"תודה".
"עד היום אני לא מבין איך אבא שלך שהוא דתי עובד במקום כזה.. בערוץ 2. כאילו, מה הוא מוצא שם? זה לא הכל פריצות וזילות?"
"ואו. איזה הגיגי חוכמה נועמי... יפה לך צאדיק... שנקנה כיפה?"
"לא. אני רציני. זה מסתדר לך? נשמע הגיוני?"
"טוב תראה. הוא לא בדיוק אחראי על איזה תוכניות ריאליטי זולות שמים שם וכל החרטה הזו. הוא יותר הביג בוס. מנהל את כולם. את העניינים הכספיים. ת'יחסי ציבור. פרסום. פחות הזוהמה וכל זה... אבל אני מבינה למה אתה מתכוון. זה באמת קצת מוזר"
"אפילו הרבה"
נועם עזב את הנושא והמשיך להתרכז בנסיעה. שקד שתקה במושבה.
"אז את לא מתכוונת להגיד לי מה היה מקודם? מה קורה שקד?"
"אה זה. עזוב"
"שקד.. אני מכיר אותך. מה העניין?"
"ירון ויוס. אני שונאת אותם"
"כן. גם אני לא מת על שתי החלאות האלה..."
"מגעילים"
"הם עשו לך משהו?" נועם דיבר בטון עצבני.
"הם מעצבנים אותי.."
"התכוונתי משהו מעבר לזה שקד.."
"לא"
"ב"ה. כבר נבהלתי"
נועם הגיע לחניון הבניין בו גר, הוא פתח עם השלט את השער החשמלי, נכנס והחנה.
"טוב. אני לא עולה הבייתה עד שאת לא מרימה טלפון לנטע לבדוק אם את אצלה הלילה"
"אני מתביישת נועם.."
"ואייי.. גם כן את... נו תתקשרי.."
שקד הסתבכה עם החגורה, היא לא הצליחה להכניס את כולה מכיוון שהוציאה יותר מדי ממנה. והחגורה נתקעה ולא הושחלה אל החור שלה חזרה. זה קרה לה מידי פעם. תמיד החגורה נתקעה כשהיא מיהרה לאיזה שהוא מקום. נועם ניצל את ההזדמנות ובזמן ששקד הסתבכה לה עם החגורה, חייג לנטע..
"שלום"
"אהלן, נטע?"
"היי"
"מדבר נועם..."
"נועם? נועם פלג?"
"לא. נועם צורים"
"אני מכירה אותך?"
"רק שנייה. אני מביא לך מישהי שרוצה לדבר איתך..."
למרות תנועות המחאה של שקד הצמיד נועם את הפלאפון לאוזנה.
"הלו.."
"כן. טוב. אפשר שיסבירו לי מה קורה פה?"
"נטע. זו שקד"
"שקד. היי מה המצב?"
"בסדר..."
"אוקי.. אממ.. מה איתך?" זרמה נטע עם השיחה המוזרה.
"אני סבבה"
"מי זה נועם? החבר?"
"כן"
"אה.. וואלה..."
"תשמעי רגע נטע. אני צריכה טובה..."
בשתים עשרה וחצי עצר נועם לשקד מול ביתה של נטע.
"תודה נועם. תודה על כל היום"
"בכיף חיים. את בסדר כבר?"
"כן. יותר טוב"
"אוקי. בקשר לירון ויוס. אל תדאגי. אני לא שוכח. אני מתכנן לעשות מה שאמרתי לך"
"אבל נועם.. תיזהר. אתה יודע. אם אף אחד לא עשה כלום עד עכשיו יש סיבה..."
"תסמכי עלי.."
"ביי נשמה"
"ביי מותק. ותקומי מחר מוקדם. את עוד צריכה להספיק את האוטובוס לת"א כדי שתגיעי לבית ספר בזמן"
"אל תדאג אבא"
"ביי מאמי"
שקד יצאה מהרכב ועלתה במדרגות. אבל עוד לפני שהספיקה לדפוק מישהו פתח את הדלת. זאת הייתה נטע.
"היי" היא אמרה.
"היי" השיבה שקד.
ושתיהן נכנסו פנימה מותירות את הדלת הסגורה מאחוריהן.
תגובהתגובות