בס"ד
ילד יהודי {מבוסס על הסיפור 'מארצות הקור'}
מעל גבעה נישאה בשכונה קטנה,
פגשתי אז אותו לראשונה.
ילד בעל עור בהיר.
חייכתי אליו חיוך מזמין ומאיר.
אז הוא עוד לא רצה,
הוא פנה לאחוריו וחזרה פסע.
ילד מסכן וקטן
שבכלל לא רצה להגיע לכאן.
"מישקה! מישקה! ורק לא מיכאל!
איפה הוא המלאך גבריאל?
מי החליט שאני יהודי,
מי אמר שאני שייך, ושזהו ייעודי?
ביתו כעת פה ונפשו שם הרחק.
לרוסיה המושלגת ליבו חושק.
המחשבות רק מתרוצצות
"לא יודע לקרוא" - הוא לא רוצה לנסות.
ילד, תרים ראש ואל תתיאש.
המסע אכן היה ארוך, אך עוד המשך טוב יש...
תסתכל עלי, תסתכל עלינו
מאותו מקום נכון אנו באנו.
אמא, הסבירי לבנך הכואב
ששם היה נתון רק ללעג צורב.
וביום העצמאות, ובתאריך כיבוש ירושלים,
תוהה, מסתכל לשמים.
"והמטוסים, שלנו?" - הוא שואל.
"לא ידעתי אני מיכאל..."
תגובהתגובות