יהיה לנו טוב פרק כ"א

17/10/08

"נטע, יא בטטה. נו, בואי יותר מהר. הגלידה עוד שנייה כבר נסגרת.."

"אה. נו. אני באה... חכי.. את הולכת ממש מהר. יעל.. חכי רגע..."

יעל נעמדה מחוץ לפתח הגלידרייה ונטע הגיעה מספר דקות אחריה מתנשמת בכבדות.

"תודה רבה יעל. מאד חברי מצידך"

יעל חייכה ופתחה את דלת הכניסה.

המקום היה ריק ומיד התפנה אליהם אחד העובדים.

כשיעל ונטע זיהו את העובד שתיהן החלו לצחוק בקול.

"מה כל כך מצחיק?" הוא שאל.

תוך כדי צחוק מתגלגל הסבירה לו יעל "פעם, לפני די הרבה זמן היינו כאן. ומרחת את כל הגלידה שהייתה בגביע עליה" אמרה והצביעה על נטע.

"אה. כן. אני זוכר את זה. זה היה היום הראשון שלי כאן"

"כן. ראו" חייכה נטע.

"חוץ מזה שלא באמת עבדתי כאן אז. ביום ההוא"

"מה זאת אומרת?" שאלו נטע ויעל בבלבול.

"הייתי ב"חפש ת'מדריך" והתחפשתי למוכר גלידה, ומאז הם היו כל כך מרוצים ממני אז נשארתי לעבוד כאן. הפעם תמורת משכורת.."

"הם היו מרוצים ממך?"

"טוב, תראי. הם לא ידעו על הפשלה הקטנה שהייתה לי איתכן.."

"כן.. טוב. בקטנה.. אבל טובה התחפושת שלך.."

"זה עוד כלום. היית צריכה לראות את חבר שלי. הוא התחפש פה לקבצן בחוץ.. משהו אדיר"

"קבצן?" שאלה נטע.

"כן. קבצן.."

"טוב. מה את בהלם. זאת אחת התחפושות המוכרות..." אמרה יעל.

"לא. יעל. את לא מבינה מי היה הקבצן הזה. איתי!!"

"איתי??"

"כן. את זוכרת שאמרתי לך אז אחרי שתרמתי לו שעיניים הכחולות האלו כל כך מוכרות לי משום מה?"

"זוכרת"

"זה בגלל העיניים של שחר. יש להם את אותם העיניים.."

"דיברתם על זה?"

"כן. פעם הוא אמר לי שהנפילה לא הייתה הפעם הראשונה שהוא ראה אותי. ואז שאלתי מה זאת אומרת והוא אמר שהוא זכר אותי מאז, מ"חפש ת'מדריך" ההוא כי הייתי היחידה שתרמה לו.."

"איזה קטע." אמרה יעל וצחקה.

"כן. זה באמת היה מצחיק..."

"לא הבנתי. אז את מכירה את איתי?" שאל המוכר הצעיר.

"כן" קרצה לה יעל "אפשר לומר שהיא מכירה אותו.."

"אה. הוא חבר שלי מהישיבה. בחור תותח. יש עוד יומיים דיון מתוקשר בטלוויזיה. הוא מופיע שם. נבחר מתוך כל השמיניסטים. אני גם בחרתי בו. תצפו, תצפו בדיון. לדעתי יהיה מדהים.."

"כן. ספר לי על זה" מלמלה נטע.

המוכר משך בכתפיו. "אז מה תרצו להזמין?"

"וניל עוגיות בשבילי.." אמרה יעל.

"אמ.. לי תביא.. אממ.. אני רוצה רום צימוקים.."

"הולך"

המוכר הצעיר שענה לשם גדי ניגש למחסן על מנת להביא גביעים חדשים במקום אלו שנגמרו ונטע נעצה ביעל מבט זועף.

"מה??" שאלה יעל.

"אל תיתממי"

"מה? מה את רוצה?"

"אני מכירה את המבטים האלו שלך יעל. יותר מידי טוב"

"איזה מבטים?"

"מין מבט כזה של התעניינות בבחור..."

"נטע. אל תשגעי אותי בסדר"

"לא משגעת.. רק מציינת עובדה" אמרה נטע וחייכה לעצמה.

גדי חזר ובידיו הגביעים, הוא החל להעמיס על הגביעים את הטעמים המבוקשים, וניל עוגיות ורום צימוקים. "אה, אגב. אני גדי.." אמר.

יעל חייכה קלות. "יעל נעים מאד. וזו נטע".

"טוב. יפה. אז הנה הגלידה שלכן להיום. תקפצו שוב לבקר. אני אשמח"

"נקפוץ. נקפוץ. תודה רבה רבה רבה. יום מצוין שיהיה לך"

גדי חייך ויעל ונטע יצאו מהחנות.

"אוח יעל. ואת אפילו לא טובה בלהסוות את העובדה"

"איזה עובדה?"

"יעללללל... מה יש לך? מה את מתפדחת. הוא באמת נראה חמוד. ושיהיה במזל..."

"זה פשוט לא ייאמן. מאז עידן איתי נעשית ממש בל"חית..."

"אני??"

"לא. שכנה שלי ציפורה מוסקוביץ'"

"אה. טוב. היא תמיד הייתה כזו.."

יעל חייכה.

"פשוט אי אפשר איתך יאלדה. אי אפשר..."

"יעל זה ישן. כבר מזמן דיכמנו את זה. לא איתי ולא בלעדי"

"לא איתי אבל בהחלט כן עם איתי..."

"טוב יעל. מספיק קשקשת להיום. בואי. אנחנו נוסעות עכשיו"

"נוסעות?? לאן?"

"בואי. מהר אבל.. אין זמן. שלא נפספס..."

"נטעע . מה את זוממת?"

"רק דברים טובים. תאמיני לי.."

"אז את לא מגלה לי לאן הולכים?"

"לא. תשלחי לאמא שלך הודעה שאת איתי ונחזור מחר בבוקר..."

"מה הקטע? למה את כזאת מסתורית?"

נטע חייכה "חכי ותראי".