גוליית היהודי

בס"ד                                                                   לקראת חודש אדר הבעל"ט

גולית היהודי

כמתואר מגילת רות, רות בת עגלון מלך מואב[1] התגיירה, התחתנה עם בועז, ולאחר כמה דורות יצא דוד מלך ישראל ע"ה.

נשאלת השאלה, איך רות התגיירה. במגילה עצמה לא מסופר לנו על תהליך מקובל שעברה (כגון טבילה והכרעת בית דין), והרי לא מספיקה ההצהרה שלה של "עמך-עמי ואלוקיך-אלוקי" (רות א, טז) כדי לעשותה יהודיה.[2]

אעפ"כ יש דעה שמובאת בזוהר[3], שערפה ורות התגיירו עוד קודם לכן, כשמחלון וכליון רצו לשאת אותן לנשים.[4] וכן מפורש באבן עזרא על פסוק ב'. זה גם מסתבר, שהרי אבימלך ובניו היו מגדולי הדור (בבא בתרא צא.), ודבר אחד לברוח לחו"ל (עם כל הבקורת של חז"ל) ודבר אחר לשאת נשים נוכריות- ולא עוד אלא מבנות מואב שעליהם נכתב בתורה "לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' גם דור עשירי לא יבא להם בקהל ה'. על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים בדרך בצאתכם ממצרים ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור מפתור ארם נהרים לקללך...לא תדרש שלמם וטבתם כל ימיך לעולם"[5]. ובאמת גם לפי המפרשים שסוברים שמחלון וכליון כן נשאו נשים נוכריות ולא גיירו אותם קודם לכן, זה רק מפני שלא ידעו את הדרשה של "עמוני- ולא עמונית. מואבי- ולא מואבית"[6] שתוקנה ע"י בית דינו של שמואל הרמתי, ועל פיה נשא בעז את רות.

אם כן, מסתבר שערפה היתה יהודיה, ולמרות שמסופר עליה שלאחר ששבה מנעמי חזרה לעבוד ע"ז (ונבעלה ע"י שישים איש וכלב, ע"פ המדרש)- "ישראל שחטא ישראל הוא", והיא נשארה מוגדרת כיהודייה, גם אם לא איידישע מאמע..

בשמואל א פרק יז' מתוארת המערכה של ישראל מול פלשתים. גלית הפלשתי, בנה של ערפה על פי חז"ל, שאמרו ש"בשכר ארבע דמעות שהורידה ערפה על חמותה זכתה ויצאו ממנה ארבע גבורים. מי הם? סף, ומדון, וגלית, וישבי בנוב"[7], בא לקראת מחנה ישראל ובמשך ארבעים יום[8], ניגש "לחרף את מערכות ישראל" כעדות העם, והיות וכאמור לפי מקורות ידועים ומהימנים הוא יהודי (והוא ודאי נולד לאחר שערפה התגיירה, שהרי סיפור מגילת רות התרחש דורות רבים לפני כן ולא נותר צאצא לבית אבימלך) נחשב כמגדף, שדינו סקילה כמפורט במסכת סנהדרין דף נג. במשנה.

לכן מסרב דוד להורגו בחרב שמציע לו שאול[9] ובוחר לסקלו דווקא באבנים, כמובן רק לאחר שכדרוש, מתריע לפניו שימות על רשעתו בנוכחות כל הלוחמים-עדים "ויאמר דוד אל הפלשתי אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון, ואנכי בא אליך בשם ה' צבקות אלוקי מערכות ישראל אשר חרפת. היום הזה יסגרך ה' בידי והכתיך והסרותי את ראשך מעליך ונתתי פגר מחנה פלישתים היום הזה לעוף השמים ולחית הארץ, וידעו כל הארץ אשר יש אלוקים לישראל". גם קודם לכן שואל כמה וכמה מהלוחמים- לעדות ברורה. "ויאמר דוד אל האנשים העומדים עמו לאמור: מה יעשה לאיש אשר יכה את הפלשתי הלז והסיר חרפה מעל ישראל? כי מי הפלשתי הערל הזה כי חרף מערכות אלוקים חיים?!" ובהמשך "ויסב מאצלו אל מול אחר ויאמר כדבר הזה וישיבוהו העם דבר כדבר הראשון" רק לאחר ששמע בעצמו את חרופי וגידופי גוליית "ויקלל דוד את הפלשתי באלוקיו" (אולי לכן לא עונה לקריאותיו הראשונות של גוליית כלפיו אלא מחכה לחרופי ה' רח"ל[10]) ניגש מלא גדוש וספוג בקנאת ה' צבקות להורגו.

אם כך, למה סוקלו רק באבן אחת גדולה (כמשוי שני בני אדם- מקור), ולא מקומה שנייה והוא לא נתלה אח"כ[11] ושאר דיני סקילה המפורטים בפרק רביעי בסנהדרין), וגם ב"ד מסודר לא היה שמה! יתכן שדיני סקילה ועריכת הדין המתוארים בפרטות בגמרא (פרקים ראשון רביעי ושביעי במסכת סנהדרין), לא נקבעו סופית עדיין, וייתכן שבעת מלחמה, שוודאי נחשבת כשעת הדחק, כללי המשחק שונים. "סקול אותו באבנים כל העדה"[12] וכן "סָקול יסקל או ירֹה יִיַרה"[13].

לאחר טביעת האבן במצח גוליית, דוד טורח למוטטו אף בחרב, והקב"ה ע"פ חז"ל (עיין במדרשים במקום) עושה לו נס מיוחד עבור זה. שמא נאמר שאף הוא התלבט בשאלה האם גוליית יהודי או לא? (או אפשר לפי הפשט, שרצה שהפלישטים יראו שהוא נהרג סופית, או שעשה ווידוי הריגה)

יתרה מכך- יכול בהחלט להיות שדוד הצדיק התחשב בכך שהוא תינוק שנשבה! בכל אופן, זה לא עזר לגלית והוא נהרג, וכמו שמציינים חז"ל במסכת סוטה דף מב: ""ותשק ערפה לחמותה ורות דבקה בה" (רות א, יד)- יבואו בני הנשוקה ויפלו לפני בני הדבוקה"

אלעד פרץ