יצירות של אלעד

לפשט לפשט ולנגוע בעצב חשוף ונקי שנותר שריד מרעשים איומים פשוט לקלף לפסל מין רגע בודד בתוך ים של עשן רגע מתוק של אני עם עצמי ולנגוע באני הפנימי שנותר

אשתקע לי בקליפותיי ואניח, רק אניח ללב לגלוש בשלו מתבהם לי לאיטי מתפחם, רק אחסוך ממצפוני את כאבו נפשי אליך שוקקה אבא, רק אבוא להשתחוות בביתך כבן מתחטא מול פני אביו.

כחול על גבי ענן נהוראי ארגמן מלאך כה קטן חזר למקורו הראשון, קבלנו והחזרנו ללא שאלות כעת נמסר הפיקדון פזמון: נהוראי ארגמן ילד תפילות איננו עוד כאן, נשמה טהורה נתגלתה נתכסתה כמו שמש בתוך ענן עיניך ראו רגליך הלכו קולך רעם מרוב צחוק, אך אנו כולנו, טַחְנו מֶרְאות החרשנו ניצבנו רחוק ממך לא נוכל ממך לא נרצה אותך לעולם לא נשכח, את הילד שבנו, התום והאור האור שביננו זרח זה לא שיר זכרון גם לא תהילה לבני נהוראי ארגמן, זו מצבת שיש פשוטה, בין שני עולמות בכחול על גבי ענן [שנה להעלמו] [ויש לחן מתוק]

תוכנה: Word משך עבודה: כ4 דקות

[חורים: אקריליק על קנבס | מידות: 35*45]

[חומרים: אקריליק על קנבס | מידות: 20*20]

מטפטף על רצפות נקיות שאסור, מתפוגג ומתערפל באפלה ברוכה, של שתיקות. שבורחות, ופורצות, ומאיימות להשתלט - הפוך מרגעים אחרונים של אשמורת, כששקעו עינייך התמימות בעיניי, כמה טוב. מתמלא, מתרחב, ומאיימות להשתלט - יום רודף יום רודף יום רודף יום. והשמש עולה ושוקעת, ואני איתה. מצפה, מתאכזב, ומאיים להשתלט על עצמי.

[חומרים: אקריליק על עץ סיבית, מעוטר בטוליפ וחרוזים גם גימור בספריי לכה | מידות: גובה 20 רוחב 4 | משתתפים: בת מלך, צדיקה אחותך, אלעד, וכצופה מהצד- יערות לוריין]

[חומרים: אקריליק וטוליפ על סגסוגת עץ | גימור: לקה לאומנות | גודל: 15*4 | צילום מקצועי: אילת השחר]

לקוט לך שושנים, אד-ני, באדום ולבן. את המובחרות ביותר את הנקיות והשלמות ביותר את המיטב שיש לך ביננו. סיפורים משלים ודברי תורה שיעורים ניגונים ויראת שמים אהבת ישראל מזוקקת הכל טבול מושקה ומגולל יחדיו באיש אחד. יחיד ומיוחד. ברב. כמה הרבה זכיתי לשמע ממך, וכמה מעט. בעיניים מעוננות מצועפות בדמעות מלווים את הרב. בדממה של צידוק הדין, ובתקווה גדולה שהנה הנה- משיח בא

עיר הרים סביב לה ומדרגות בתוכה עיר רבים גרים בה אך מעטים מכירה, עיר שונה ומיוחדת מלאומים רבים מורכבת עיר של עבר הווה ועתיד דריכות ומתח מתמיד, עיר של קודש עיר של חול מעורבבים בהינף מכחול עיר של טוהר עיר מקדש ירושלים הבנויה מישן וחדש.

[חומרים: (מתכון אפשר לקבל אצלי). הטעם: נהדר!]

בס"ד לקראת חודש אדר הבעל"ט גולית היהודי כמתואר מגילת רות, רות בת עגלון מלך מואב[1] התגיירה, התחתנה עם בועז, ולאחר כמה דורות יצא דוד מלך ישראל ע"ה. נשאלת השאלה, איך רות התגיירה. במגילה עצמה לא מסופר לנו על תהליך מקובל שעברה (כגון טבילה והכרעת בית דין), והרי לא מספיקה ההצהרה שלה של "עמך-עמי ואלוקיך-אלוקי" (רות א, טז) כדי לעשותה יהודיה.[2] אעפ"כ יש דעה שמובאת בזוהר[3], שערפה ורות התגיירו עוד קודם לכן, כשמחלון וכליון רצו לשאת אותן לנשים.[4] וכן מפורש באבן עזרא על פסוק ב'. זה גם מסתבר, שהרי אבימלך ובניו היו מגדולי הדור (בבא בתרא צא.), ודבר אחד לברוח לחו"ל (עם כל הבקורת של חז"ל) ודבר אחר לשאת נשים נוכריות- ולא עוד אלא מבנות מואב שעליהם נכתב בתורה "לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' גם דור עשירי לא יבא להם בקהל ה'. על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם אם כן, מסתבר שערפה היתה יהודיה, ולמרות שמסופר עליה שלאחר ששבה מנעמי חזרה לעבוד ע"ז (ונבעלה ע"י שישים איש וכלב, ע"פ המדרש)- "ישראל שחטא ישראל הוא", והיא נשארה מוגדרת כיהודייה, גם אם לא איידישע מאמע.. בשמואל א פרק יז' מתוארת המערכה של ישראל מול פלשתים. גלית הפלשתי, בנה של ערפה על פי חז"ל, שאמרו ש"בשכר ארבע דמעות שהורידה ערפה על חמותה זכתה ויצאו ממנה ארבע גבורים. מי הם? סף, ומדון, וגלית, וישבי בנוב"[7], בא לקראת מחנה ישראל ובמשך ארבעים יום[8], ניגש "לחרף את מערכות ישראל" כעדות העם, והיות וכאמור לפי מקורות ידועים ומהימנים הוא יהודי (והוא ודאי נולד לאחר שערפה התגיירה, שהרי סיפור מגילת רות התרחש דורות לכן מסרב דוד להורגו בחרב שמציע לו שאול[9] ובוחר לסקלו דווקא באבנים, כמובן רק לאחר שכדרוש, מתריע לפניו שימות על רשעתו בנוכחות כל הלוחמים-עדים "ויאמר דוד אל הפלשתי אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון, ואנכי בא אליך בשם ה' צבקות אלוקי מערכות ישראל אשר חרפת. היום הזה יסגרך ה' בידי והכתיך והסרותי את ראשך מעליך ונתתי פגר מחנה פלישתים היום הזה לעוף השמים ולחית הארץ, וידעו כל הארץ אשר יש אלוקים לישראל". גם קודם אם כך, למה סוקלו רק באבן אחת גדולה (כמשוי שני בני אדם- מקור), ולא מקומה שנייה והוא לא נתלה אח"כ[11] ושאר דיני סקילה המפורטים בפרק רביעי בסנהדרין), וגם ב"ד מסודר לא היה שמה! יתכן שדיני סקילה ועריכת הדין המתוארים בפרטות בגמרא (פרקים ראשון רביעי ושביעי במסכת סנהדרין), לא נקבעו סופית עדיין, וייתכן שבעת מלחמה, שוודאי נחשבת כשעת הדחק, כללי המשחק שונים. "סקול אותו באבנים כל העדה"[12] וכן "סָקול יסקל או ירֹה לאחר טביעת האבן במצח גוליית, דוד טורח למוטטו אף בחרב, והקב"ה ע"פ חז"ל (עיין במדרשים במקום) עושה לו נס מיוחד עבור זה. שמא נאמר שאף הוא התלבט בשאלה האם גוליית יהודי או לא? (או אפשר לפי הפשט, שרצה שהפלישטים יראו שהוא נהרג סופית, או שעשה ווידוי הריגה) יתרה מכך- יכול בהחלט להיות שדוד הצדיק התחשב בכך שהוא תינוק שנשבה! בכל אופן, זה לא עזר לגלית והוא נהרג, וכמו שמציינים חז"ל במסכת סוטה דף מב: ""ותשק ערפה לחמותה ורות דבקה בה" (רות א, יד)- יבואו בני הנשוקה ויפלו לפני בני הדבוקה" אלעד פרץ _________ [1] רות וערפה בנותיו של עגלון מלך מואב היו (רות רבה ב, ט) [2] מה שהנחה את המפרשים לכתוב שמחלון וכליון נשאו נשים נוכריות, עיין למשל בפירוש גזע ישי על פסוק ד, ובתרגום על פסוק טז, וכן משמע מהרמב"ם משנה תורה הלכות איסורי ביאה פרק יג הלכה יד ומפשטי הפסוקים בפרק ב (יא-יב), וכן מפורש במדרש תנחומא פרשת בהר ג, רות רבה ב, ט, ועוד שתי סברות מעניינות המובאות בפירוש יפה ענף על רות רבה ב, ט [3] חס ושלום שנשאה והיא גויה, אלא כשנשאה נתגיירה, ובחזקת אימת בעלה עמדה (תרגום של זהר חדש רות עט:) [4] לעומת דעה בתוד"ה והא בועז בכתובות ז: ובהגהת היעב"ץ שם [5] דברים כג פסוקים ד-ה, ז [6] מסכת יבמות עו:, ומסבירה שם הטעם, שכן דרכו של איש לקדם פני האורחים ואין דרכה של אשה בכך [7] סוטה מב:, ועיין שם באריכות [8] רות רבה ב, כ [9] אולי שאול חשב שלא רק שגוליית גוי אלא אף דוד עצמו גוי, ולאומות העולם אין מיתה אלא בחרב- סנהדרין נז. וברש"י שם ד"ה על שלוש מצוות בן נח נהרג, ולא הכיר את הדרשה של "עמוני-ולא עמונית, מואבי- ולא מואבית"?) (רש"י ומפרשים שם) או שחשב כמו אחי דוד שאביהם ישי בא על משפחה נוכרית וממנה יצא דוד, כמו שמעיד על עצמו ואומר "מוזר היית לאחי" (מקור בתהילים ובמפרשים) ולכן התיר לדוד להורגו בחרב? (ועיין בספר תנופת חיים [10] ואולי יש לכך רמז ממאמר חז"ל "היה דוד מסתכל בגלית הפלישתי וראה אותו גיבור מזויין בכל מיני כלי זין. אמר, מי יוכל לזה? כיוון שראה אותו שהוא מחרף ומגדף, אמר עכשיו אני יכול לו, שאינו מפחד מהקב"ה" (מדרש שוחר טוב לו, ב) [11] ושמא מאותו הטעם, שרק מי שהכיר את דרשת "עמוני- ולא עמונית וכו'" ידע שגלית יהודי [12] במדבר טו, לה [13] שמות יט, יג

[דיו על קלף, עיטורים באקריליק]

[דיו על קלף ונגזרות מאותו הקלף]

(רקע: אקריליק על בד, במרכז: דיו ואקריליק על קלף)

א' גם אם אתה מגיע תמיד ברכבים, גם אם לך כדור חדש והמוני ממתקים, רואים עליך ילד, רואים- פזמון: כי בפנים במבט האטום רואים כאב עצום, של ילד חצי חצי שלא שייך לכלום. ב' גם אם אתה לבוש תמיד בבגדי מעצבים, גם אם לך דמי כיס לרוב וחיוך על הפנים, רואים עליך ילד, רואים- ג' גם אם אתה כה מפונק משני זוגות הורים, גם אם לך נדמה שכלום לא יגע בפנים, רואים עליך ילד, רואים-

עוד חייל עוד אדם עוד יהודי קרבן, יום זכרון הוא לכולם ומבט שואל לאן שורה שורות חלקה חלקות לסקור כל תל וקבר, אבא אמא אח אחות דמעות של שוד ושבר פרחים צללים עצי עלוה ירוק שולט בכל, שורות סדורות משרות שלוה שזורות חיי אתמול דגלון נעוץ בכל חייל וזר פרחים סגול, שרפרף מפלסטיק ומעל יגון עמוק ושכול _____________ _ _ _ לא הכרתי אותך בחייך, חייל תוניסאי עלום, לא ידעתי שמות אביך ואמך. לא זכרתי אהבותיך ושינאותיך, רוחך ותכונותיך, לא ידעתי יום מותך. רק את זאת אני יודע- נפלת במילוי תפקידך, במערכות ישראל, על מזבח האומה ובניינה. ובמותך ובדמך ציווית לי את החיים. יהי זכרך ברוך.

בועות בשמים תכולים וגבוהים שטות לעבר הרוע, מפזרות חום ואור לשדות רדומים שדות שלא תמו לגווע. שקופות ודקיקות אך איתנות בכאב משקיפות על פני קרקע קפואה, וליבות בני אדם אדישים חסרי לב שמזמן לא חוו אהבה. בשמים מוכי חיוורון וחולשה שוחות להן שתי הבועות, כה חלושות הן וכה רפוסות ללא הרף בולעות ופולטות. בועות רוטטות את הקור כך חוצות מפלחות בדממה את הכפור, משתנקות מפיחות קצת תקווה וכוחות וחונקות כל רצון לעצור. בדממה בנחישות בכלים נפוצים שופכים שפע של קדש וטוהר, משמרים את הטוב ממלאים מצברים מייחלים כבר לבוא עת הזוהר. וכשהן מפזרות אור עולם בדממה לפתע התחלנו לפרוח, היאוש נס ליגון ושניהם לאנחה ויקום נמלא עוז וכח.

[גודל: 60 * 30 | חומרים: אקריליק על קנבס | תודות: לרעייתי היקרה על הרקע]

רחל מבכה על בניה כי אינם. ואיפה אלוהים בכל זה? לילות שקטים בקרים מלאים שאלות גוף מטושטש ומבולבל ולב קטן שנקרע כל דקה מחדש אין אחד בעולם, שידע להכיל כאב קבוע שרק מתעצם ומתמקד ותוקף ולא מרפה וכמו חור שחור שואב בצווחה כל מה שהיה והחיה ומריק הכל לתוך תסכול אינסופי-- ואין.

וזה נגמר איננוֹ כאן עוד חיבוק אחד ודי אבל כלום לא נותר והתמונות השׂוחקות מיטשטשות מתערפלות בתוך ענן גדול לו רק תחזור לרגע קט חייך אלינו במתיקות כמו שידעת שאתה שם מבראשית מעולם עוד לא ירדת באמת לכאן נהוראי בני, בני הו מי יתן לחזות בך ממש כמו פעם

סבא של סבתא ז"ל, 1870-1935 בדיד פחם על בריסטול. גודל A4. ציור מהיר.

[חומרים: צבעי משי על בד משי, תחימה בטוליפ | מידות: 35*20]

[חומרים: אקריליק על קנבס | מידות: (40*20)*2]

[חומרים- צבעי זכוכית על זכוכית מזוגגת, תחומים בטוליפ מיוחד לזכוכית | מידות- גובה 17, רוחב 3, עומק 1] *מזוזות הזכוכית הראשונות שיצרתי..

איכה איה גופך ונשמתך איה ידיך ורגליך, איה בחירתך. עקלקלות רדפתי עקבותיך טיבעתי צעדיי בפסיעותיך הקטנות עייפות מצאתני, ויאוש גופי שסוע וקרוש. עד שמעתי קול ענות ואזעק- הנני בני! |התכנסות| הופעתי, הגעתי, בגאון- נפשי פתוחה. ואתה בא מן המדבר מעורפל מתמר כתמיד, מתרפק. אבי! הנני, בני.

בליל שאון סואן בראשי רעש המולה אל היער אברח, אשים פני כחלמיש. ואדע- כי אך זה לי מקום לנפשי שם ישקוט לבבי, וידום. בהמיה של מנוס נאנק נכנס אל בינות, עצים עבוטים יצוקים בעפר, אתהלך לי בין עצי החיים והדעת בתנומה רגועה, של שלום. עד שיפוח היום וצללים יעטפו את הכל ואחר השקט- קול דממה רכה. ושחו כל בנות השיר בנהימה של שלווה ביער נוצץ ורומש. אהבה.

יום גבר אויֶב עיר קטנה ואנשים בה מעט מוכזבים. רפו ידיהם וליבם נעצר, החושך עטף האפיל ועשן כמו בישר על האש שתֵכף תבער. התייצבו איתנים למולם בצרחות צעקו- עוד מעט ואבדתם באישכם תשרפו! בתופים וברעם, בחזיז וברק אל עבר העיר הנבוכה צעדו. כהו העיניים וצמקו המעיים אימה, מפחד אוייב התקדרה התקווה. כחזיון שוא שחלף בין עפעפיים גוועה הידיעה שנתונה הבחירה. אסורים מושפלים מללו צללי אדם יגעים. שבענו מלחזק כשלנו מהאיר! נכנעו האנשים, מול תילי אשליות יום גבר אויב ותבקע העיר. עיר קטנה- זה הגוף ואנשים בה מעט- אלו איבריו של אדם מלך גדול- זה יצר הרע, שכל איבריו מרגישים בו [רש"י]

[נושא: דיוקן של אחיין | חומרים: עפרון B8 על נייר A4 רגיל | הגשה: סריקה והעלאה כקובץ]

קול שופר בדממה דקה מתחזק, בסערה אליהו יגיע, אור חדש בציון יתרונן יעלוז האוויר יבוסם ויפציע השמים יצַבּעו בסגול מהמם ואדום, השמש תשלח את קרניה. היא תאיר פינות אפלות נידחות ירושלים תחונן אבניה כל גיא ינשא ואדם יתייצב יטוהר, ינקה את ליבו ויאמר- ה' הוא המלך אין עוד מלבדו הבטחת ימי-קדם שמר. אז יופיע האחד וישפוט וידון הוא ינון, ינחם וידבר אל ליבנו. ינחינו בדרך מישור ושובה לקראת גאולת עולמינו ברוח אפו יעורר עריצים וינצחם. עליו יקומו מחשכי תבל יכנעו ויחדיו יעלו לציון- אל מול פני אלוקי ישראל

[חומרים: טוליפ וצבעי משי על צלחת חרס מזוגגת | מידות: R20 ס"מ Z0.5 ס"מ | צילום אומנותי: רחלקה]

[צבעי משי על משי][יצירה משותפת] הגוון של הים שובש והשתנה מטורכיז לירוק-מוזר. העניין בבדיקה

[צבעי עיפרון על דף A4 רגיל] -זהו נסיון ראשון, אשמח לקבל ביקורת!

דמי התגעש בקרבי עת ראיתי כלה יפהפיה בלבן, פוסעת בבוהק של טוהר נוצץ אל מלכה אהובה- החתן. עיניו אז זרחו בגוונים של שלמות רקיע נפתח בתפילה, שתהא זו שעת התחדשות ורינה כמיהה שתורגש במלואה. התקרבו הנשמות התחברו בקדושה שני גופים נעשו לאחד, מבט וחיוך נפגשו ואמרו- יהא ביתינו בניין עדי-עד. [נכתב במשותף]

[דיו על קלף, עיטורים באקריליק ופרחים מבד] הערה: הכתב השתבש מעט עקב הצילום.

קם מתוך ההריסות מגיא ההפיכה, ניצב עומד על החורבות חולם על משפחה, -ושותק. שופך קיטון של צוננים כמו פרח לב קטן, ומתוך אודים המוצלים יוצא עשן לבן, -משתנק. יונק וממצה כל כח כל שביב של אמונה, נמלא אונים בוחר לצמוח מבעיר ניצוץ תקווה, -מתאבק. בונה אמון שכבר קרס נופך חיים בלב, מקים עולם שנהרס מתגבש ומשתלהב, -ודוחק. אור עוטף אז ממרום וכדמעות הממרקות, נשפע בשטף לאור יום היחיו העצמות? -וזועק. _________ לזכר קדושי השואה והקידושין שאכלה בם האש.

[חומרים: אקריליק על קנבס | מידות: 20*20]

נותרנו לבד, בלעדיך חור כמו נפער מבפנים. מה הלכת עלית לגנזי מרומים יחידי היית, וכך תשאר לעולם. ה' יקום דמך. [נכתב לזכרו של אדם נדיר ביופיו, יושרו ותומת דרכיו, שנאבק רוב ימיו למען טיהור שמו- ובסופו מצא את מותו] יהי זכרך ברוך.

[חומרים: שעוונית מבד אלסטי, פרחי בד וחוט תפירה עבה | מידות: 10*40 ס"מ | זמן תכנון ועבודה: גג 20 דקות|

הים שזכר אותי שגילה את כל מסתריי ראה אותי, כשלעצמי. סרק מערומיי ושאל כמו עכשיו.   איפה אני ביחס ולאן מועדות פעמיי מתבונן, משתאה. ושב ומביט כמו חי זר.   בעבותות אהבה בעידוד שמכיר ועוטף בסגול, מלטף. מרקד מולי ועמוק כמו שרק ים.   איפה אני מפעם עד כמה השתניתי מאז מתבונן, משתאה. ושב ומביט כמו חי זר.   [לשיר הזה כבר יש לחן מתוק מתוק, למעוניינים בטלפון]

[חומרים: אקריליק על קנבס | מידות: 45*50 ס"מ]

[חומרים: אקריליק על סגסוגת עץ דחוס, מעוטר בקישוטים ובטוליפ בצבעי כסף וזהב | ציפוי וגימור: לכה לאומנויות | מידות: 15*3 |

[תוכן: רחל לבושה שחורים מבכה על בניה אל מול פני העיר החרבה, ע"פ המדרש. חומרים: אקריליק על קנבס פשתן. הגשה: סריקה]

קול ענות ראה ריח בני כריח השדה שחמק ונעלם התפוגג והתערפל בערפל נוגה של שתיקות. ראה בני, ראה, כי אני כבר לא אוכל לראות. זקנתי מכובד המשא ולמרות האהבה, לא אוכל לשאת עוד, את כובד השתיקות. את מאור עיניך השוחקות, זיו פניך עטור התלתלים שנתלשו בתער חד ולב כהה ונוכח שלא מרפה ומרמה, ואני- בשתיקות שכאילו מנשבות ביננו בצלצלי שמע, או בתרועה כתרועת הוללים סביב עגלת הזהב, עגלה יפהפיה יפה וסרת טעם שלועגת לכולם וטוענת "אני עדיין כאן" ואילו פי מלא שירה ולשוני אהבה ושפתיי נשיקות, לא אוכל להתעלם, ולחבר שתיקות של עיניים נוגות שנתלות ומבקשות ורוצות רק עוד ועוד, ואין. התצא איש הדמים? התנתק את חבליך? התחלץ מעבותות אשליית הזהב הקפוא? שאל אביך ויגדך: "בוא". קול ענות אנכי שומע האתה זה, בני? [מוקדש לבעל התלתלים בעבותות אהבה ותקווה]

[העתקה מציור קיים, אקריליק על קנבס]

ניצוצות נבואה משמי אין-עד מנטפים מזדכלים לכלים לבורות נשברים כלים ללא רוח שאינם יכולים לקלוט אותו ריח של קץ עולמים ואני הצעיר בן לדור אחרון ננס הניצב על הרי שיממון עומד לבדי כתלמיד נבואה מתבוסס בטומאה ומייחל טהרה אפתח פי בתחינה אל נורא תהילה שיביט בעיניי וישפיע קדושה

שינוי מתחולל חג מתהולל רוקד בחוצות ושר שירי ערש לימים שהיו- ואינם בגשם שוטף קופץ מרחף רוקד בחוצות ושר שירי ערש לימים שהיו- ואינם מדלג ונזכר בין הווה לעבר בלבן ושחור ואדום מתפוגג נעלם אדם ללא גיל בעיר השחורה ללא מנגינה ומעט נשמה בשירת שירי ערש בימים שהיו- ועודם

[דיו על קלף, עיטורים באקריליק]

צילצלים לנגן אותך – כאילו היית פסנתר ישן עם ריח של אירופה. ועץ. גם אחרי שנים של שקט והשתוקקות אתה זוכר בדיוק--- איך להניח את האצבעות איך לגעת איך לתופף עם מנגינות איך לדעת, לעוף צילצלים, שמחזירים בך חלומות ילדות בריח הדרים וגשם ראשון. חלילית מצטרפת וממלאת אותך כמו אופניים וקוביות ואמא אוהבת וכינור צרוד שמתפתל ברקע ומשיב אותך לאז כמו פעם. געגוע--- [נכתב במשותף]

אקריליק וצבעי משי על משי. יצירה משותפת שלנו

שוחים בערפל מתוק מעבר לדממה, חוצים קוים ועולמות עוברים מדבר שממה. עוצרים לפתע מסתכלים מביטים אל השמים, לב אל לב נפגשים לוהטים פזמון: כוכבים כוכבים נופלים עלינו ממרום ושרים בצהוב ואדום בוטשים בחול מתחממים נבוכים ומחוייכים, חוצים גבולות מסומנים עוברים פורצים דרכים. עוצרים לפתע מסתכלים מביטים רק זה אל זו, יד ביד נפגשים בוהקים יושבים בוהים בין השמשות בתחום התת מודע, חוצים קושרים שתי ישויות עוברים בתודעה. עוצרים לפתע מסתכלים מביטים בנשמתינו, גוף בגוף נפגשים אוהבים ‎ [השיר כבר מולחן במתיקות מעודנת, להאזנה יש להתקשר אלי (: פרטים באישי]

אורות נוצצים באפלה, כגחלים לוחשות בשמי המדבר. אבוקות אבוקות זוהרות המדורות שם, בין צהוב לשמים, מלחשות שירי ערגה אל הליל. אלו בני ישראל המדליקים מדורות ואופים את לחם עוניים מקמח שעורים. עוד חמישים יום הם יהיו לא רק אוסף נרדפים מושפלי עיניים, עם עבדים הנמלט מארץ גזירה, אלא יהודים חרותיים המקבלים תורתו של בורא עולם בהר סיני, מול הר עשן ויוקד באש קודש, לקול תרועתו של שופר גדול המבקיע ומעלה עימו את כל המציאות כולה יחד עם העם הקדוש והנבחר הזה. בו ביום הם יתבעו להכין כל שנה קרבן שתי הלחם מהחיטה, בחג השבועות, מאכל אדם מול מאכל בהמה. עם חופשי ומשוחרר מול עם כנוע נדכה ונעבד. שמקריב באש עליונה קרבנות שלמים ועולה מול צללי ערב של עמים נבערים ועובדי אלילים. אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה. דורות לאחר מכן שוב נפגש באש. אש תורתו של רבי שמעון בר יוחאי זי"ע המקיפתו ומלטפתו בעודו עולה בסערה השמיימה, ומבעירה ניצוץ של סוד וטהרה לאורך חשכת שנות גלותינו בין האומות. כל שנה יזכרו יהודי התפוצות את גאולת יציאת מצרים, ויעסקו בתורה בחג השבועות, חג מתן תורה. אותה האש עתידה גם לשרוף ספרי קודש של גלות אשכנז וספרד, ולהעלות על המוקד יהודים תמימים יראי שמים, תינוקות וזקנים יחדיו, רק בשל היותם יהודים. בכל קצות תבל בערו יהודים, מאשכנז לתימן וספרד ופרס, מפולין וצרפת לאיטליה יוון ותוניס. אלפיים שנה בערנו וזוקקנו ונטהרנו טהרה גמורה. מספיק צורפנו והותכנו בכור ההיתוך של הגלויות כולם, עד שחזרנו לנחלת אבות. ואנו יודעים ומכירים כי אותה אש שמלהטת אותנו בחביון עוזה ומפיחה בנו את כוחות החיים במלוא תפארתה היא היא האש הגדולה בה יבנה בית המקדש, ושעל כנפיה יופיע משיח צדקינו ויגאלנו גאולה שלימה. "בקרוביי אקדש ועל פני כל העם אכבד, וידום אהרן". נעמוד אז כולנו יחד ונידום. יבוא משיח צדקינו ונידום. יתקע בשופר גדול ונידום, יקומו המתים ונידום, יבנה בית הבחירה ונידום. ונריע. כי אתה א-לוהינו מלך.