"מכלכל חיים בחסד
מחיה מתים ברחמים רבים
סומך נופלים
ורופא חולים
ומתיר אסורים
ומקיים אמונתו לישני עפר"
יום יום אנו ממלמלים חרש את מילות התפילה המקסימות האלה, אך האם אי-פעם שמנו לב למשמעותן? האם אי-פעם התעמקנו בתוכנן? ובכן, בדחילו וברחימו (וברשותכם, כמובן...) אנסה להביא את משמעותן ועומק תוכנן אשר האיר לי השי"ת.
אם נתבונן היטב, נבחין כי בקטע זה ישנה הדרגה: תחילה מתואר מצב בו הקב"ה "רק" סומך את הנופל בדרך, אשר מועד מעידה רגעית וקטנה באיזה חטא. בהמשך כבר מתואר מצב של "רופא חולים" - של ריפוי מי שחולה ושקוע מעט עמוק יותר בחטאו. כמו חולה שנזקק ליום-יומיים, שלושה או אף שבוע ימים לשכב במיטה ולהיות מטופל באנטיביוטיקה ובתרופות שונות; אם קודם הוצגה רק מעידה קלה, הרי שכאן המעידה בחטא כבר יותר גדולה. היא אינה רגעית, אלא ארוכה וממושכת יותר. לבסוף, מתואר הקב"ה כ"מתיר אסורים" - של מי שכבר אסיר ושבוי בתאוותו ומרבה לחטוא באיזה דבר (מומר לדבר עבירה כלשהו). של מי שכבר "שקוע" עמוק עמוק בתוך החטא. או אז נזקק זה האדם למעט יותר זמן, עד להשלמת המ"מ עם השובים (היצרים), כאשר לעיתים זה יכול לקחת כמה שנים טובות.[1]
המשותף לכולם הוא, כמובן, החטא. הזמן רק מראה עד כמה האדם שקוע בו, אך באמת כל אלו - תחילתם בחטא קטן אשר מקורו בתאוות חומריות. לעיתים זה מסתיים בו, ולעיתים הוא מגרה ומפתה אותנו לטעום ממנו עוד ועוד ועוד. ואמנם נכון, אין בשל כך לפסול את החומר, אלא יש להשתמש בו בתבונה ובמינון הנכון - אך ודאי יש לשלול מצב של מעידה, חולי, שבי וכל שכן של שקיעה ושינה בתוכו. ועל זה באה הסיפא: "ומקיים אמונתו לישני עפר": שהקב"ה ממשיך ומאמין בנו, מקיים הבטחתו, עוזר ומצפה לתשובתנו, גם כשאנו שקועים בחטאים עד צוואר[2] .
ד"א (אם קשה הפירוש הנ"ל משום הפירוש המוכר של המילים "לישני עפר"=מתים): ניתן גם לומר שישני עפר מתיחס לנדבך נוסף בהדרגה שהצגנו, והוא לאדם הקרוי רשע, כיוון שרשעים בחייהם קרויים מתים[3]
[1] ניתן להשוות: תהלים פ"א, א: "אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים, וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד, וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב"
" [2]וְהָרָשָׁע כִּי יָשׁוּב מִכָּל חַטֹּאתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה, וְשָׁמַר אֶת כָּל חֻקוֹתַי, וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה, חָיֹה יִחְיֶה לֹא יָמוּת. כָּל פְּשָׁעָיו אֲשֶׁר עָשָׂה, לֹא יִזָּכְרוּ לוֹ, בְּצִדְקָתוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה – יִחְיֶה. הֶחָפֹץ אֶחְפֹּץ מוֹת רָשָׁע? נְאֻם אֲדֹנָי ה', הֲלוֹא בְּשׁוּבוֹ מִדְּרָכָיו וְחָיָה" (יחזקאל יח, כא-כג)
[3] ע"פ ברכות טו, עב: " ...כי החיים יודעים שימותו אילו הצדיקים שאפילו במיתתן קרויין חיים והמתים אינם יודעים מאומה אילו הרשעים שאפילו בחייהן קרויים מתים מניין שהרשעים אפילו בחייהן קרויים מתים ומניין שהצדיקים אפילו במיתתן קרויין חיים דכתיב (יחזקאל יח) כי לא אחפוץ במות המת וכי המת מת אלא אילו הרשעים שאפילו בחייהן קרויין מתים ומניין שהצדיקים אפילו במיתתן קרויין חיים דכתיב כי לא אחפוץ במות המת וכי המת מת אלא אילו הרשעים שאפילו בחייהן קרויין חיים"
תגובהתגובות