יצירות של אומרת שירה | יצירות ש-אומרת שירה אהבה

גִּילִי הָאֲבֵלָה
כִּי רַב לָךְ שֶׁבֶת וְיָבוֹא נֹחַם
קִרְעִי בִּגְדֵי אֲבְלוּתֶךְ
עֲטִי עֶדְיְךְ וְשִׂמְלַת כְּלוּלוֹתַיִךְ
קוֹמִי חִילִי כִּי לֹא יָבוֹא
עוֹד חֻרְבָּן בִּשְׁעָרַיִךְ
אב תשע"א

זֶה קוֹלִי הַמְּבַקֵּשׁ רַחֲמִים בִּדְמָעוֹת
זוֹ אֲנִי דוֹפֶקֶת עַל שַׁעַר הַגָּן
זוֹ אֲנִי הַקּוֹרֵאת - הֲתִשְׁמַע לַקְּרִיאוֹת?
הֲתִפְתַּח לִי פֶּתַח כְּפֶתַח אוּלָם?

וּבְבוֹא יוֹם אֲשֶׁר תִּתְּנֵנִי לִכָּנֵס
קָרְבֵנִי אֵלֶיךָ וְאוּכַל חֲזוֹת
אֲקַדֶּמְךָ, אָשִׁיר לָךְ שִׁירָה חֲדָשָׁה
כִּבְיָמִים אֲחֵרִים וְשָׁנִים קְדוּמוֹת.


* משקל אמפיברך,

אָרְחוֹת
אָרְחוֹת-חַיִּים אוֹתָן יָדַעְתִּי
לִפְסֹעַ בִּשְׁתִיקָה.
לָלֶכֶת בֵּין רִגְבֵי הָאָרֶץ
הַמֻּכָּה, הַעֲיֵפָה

לַחֲמֹד צִילָן, וּבָם לָנוּחַ
לִגְמוֹעַ מַעְיָנוֹת חָכְמָה
לֶאֱגֹר אוֹנִים כְּשְׁתָשׁ הַכֹּחַ
לְהַמְשִׁיךְ דַּרְכִּי מִשְׁעוֹל תְּקוּמָה




ערב יום העצמאות, תש"ע

הֲיִי לִי אַתְּ
שָׂרִיד מְעַט
חֶלְקַת אֱלֹהִים קְטַנָּה,
וּטְהוֹרָה.

הֲיִי לִי אַתְּ--
שָׂרִיד מְעַט
כֹּל עוֹד רוּחַ יֵשׁ לִי
וּנְשָׁמָה עוֹד בְּקִרְבִּי

הֲיִי לִי אַתְּ
שָׂרִיד מְעַט.

לֹא שָׁלֹשׁ בַּשָּׁנָה,
עֵת רָגֶל
כִּי אִם כֹּל הַיָּמִים
אֶעֱלֶה אֵלַיִךְ,
אֶלְחַשׁ לָךְ
וּתְגַלִּי לִי סוֹדהָהֲוַיָּה כֻלָּהּ

"אבא, תדליקו נרות, אני כבר מגיעה הביתה. אני מחכה בתחנת האוטובוס ל567."
זו הייתה שיחת הטלפון האחרונה של אדווה ציפורה פישר.כמה דקות אח"כ היא נרצחה בפיגוע קטלני בכביש גהה...
אַדְוָה,
אֵיזוֹ מִן הַרְגָּשָׁה
בִּין הֲרָרִי עֲנָנִים,
בֵּין מַלְאָכִים קְדוֹשִׁים
אַדְוָה,
הַאִם אַתְּ רוֹאָה
אֶת אֱלֹקֵי צְבָאוֹת יִשְׂרָאֵל,
הַאִם תּוּכְלִי אֵלָיו לְהִתְפַּלֵּל
אַדְוָה...
אִם

הִתְרַפְּסוּת שֶׁל יוֹם יוֹם
וְהִשְׁתַּחֲוָיה שֶׁל שַׁבָּת - -
פָּנִים שׂוֹחָקוֹת מוֹשִׁיטוֹת יָדָן
אֵלַי
עוֹטְפוֹת וּמְלַטְּפוֹת אוֹתִי,
שׁוֹלְחוֹת בִּי מַבָּט אוֹהֵב
כְּאֹמֵן בְּיֹּנְקוֹ.
מְשַׂחֲקוֹת חֶרֶשׁ בְּאֶצְבְּעוֹתַי
וְיָדִי אָחֲזָה בָּהֶן
כִּיְמֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת.

"אדם דומה לציפור.
בכוחה של ציפור לדאות מעלה מעלה
אולם בתנאי שתניע כנפיה ללא הרף.
אם תפסיק מעופה לרגע
הרי היא צונחת ונופלת."
(ר' ישראל מסלנט)
אַעוּטָה לְאֵ-ל יָ-הּ בִּלְבָבִי
אֲחְקֹרָה, אֲחַפְשָׂה אֵלָיו דַּרְכִּי
אוֹשִׁיטָה נָא יָדִי
לִלְקֹט
דֶּרֶךְ חֻקּוֹתַיו
לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת מִצְו‍ֹתַיו
רָצוֹא וָשׁוֹב,
רָצוֹא וָשׁוֹב
אֶסְלֹל דַּרְכִּי

אֱלֹהַי,
אֵל מַעֲנֶה
שְׁמַע וְהַאֲזֵן לִתְפִלָּתִי בְּעֵת אֲשַׁוֶּה
טַע בְּלִבִּי כִּסּוּפִים
אֵלֶיךָ
הַצְמִיאֵנִי אֶל דְּרֹשׁ קִרְבָתֶךָ
הַט לִבִּי,
פַּתְּחֵנוּ מִלְּפָנֶיךָ – לִכְמֹהַּ
לַהֲגוֹת בְּךָ.
לְהִסְתּוֹפֵף בְּשַׁעַר הֵיכָלְךָ

"מכלכל חיים בחסד
מחיה מתים ברחמים רבים
סומך נופלים
ורופא חולים
ומתיר אסורים
ומקיים אמונתו לישני עפר"
יום יום אנו ממלמלים חרש את מילות התפילה המקסימות האלה, אך האם אי-פעם שמנו לב למשמעותן? האם אי-פעם התעמקנו בתוכנן? ובכן, בדחילו וברחימו (וברשותכם, כמובן...) אנסה להביא את משמעותן ועומק תוכנן אשר האיר לי השי"ת.
אם נתבונן היטב, נבחין כי בקטע זה ישנה הדרגה: תחילה מתואר מצב בו

וּבִמְעוֹפִי לֹא אַרְחִיק נְדוֹד כִּי קָרוֹב הוּא לִי הַדָּבָר מְאֹד
בְּפִי וּבִלְבָבִי לַעֲשׂוֹתוֹ כִּזְמוֹר בְּהֵעָלוֹתִי אֵלָיו אֶל הַר הַמּוֹר
כִּי אֶל מָקוֹם אֶחָד נֵלֵךְ לְהָקִים שְׁלִישִׁי - מְקוֹם מִקְדָּשׁ מֶלֶךְ
שַּׁחַר אֶל שַּׁחַר בָּעֲלָטָה יִקְרָא וּבְפִינוּ יִקְרָאֵנוּ קוֹל רִנָּה
בְּתֹף וּבִמְחוֹלוֹת נִצְהַל יַחְדָּו, בִּכְסוּת לָבָן יָבְהִיק מִפָז
וּבִצְעָדֵי

הָלוֹךְ וְחָסוֹר הָיוּ הַיָּמִים
הָלוֹךְ וְחָסוֹר, וְעִמָּם גַּם אֲנִי
מַיִם יִגָּלוּ מֵעַל אֶרֶץ קַלּוּ
וָאֵדַע כִּי תָבוֹא אַחְרִיתִי
הָאָרֶץ יָבַשָׁה וַתִּשְׁקֹט
וְלִבִּי יֵהוֹם בְּקִרְבִּי
אֶרֶץ עֲזוּבָה שָׁמְמָה
אָנָה אָבוֹא אָנֹכִי?
כְּנָפוֹתֶיהָ – דִּמְעוֹתַי יַחְבֹקוּ
תְּקַבְּצֵן וְתוֹצִיאֵן זַרְעִי
אֶקְצְרֵן בְּגִּילַת וְרַנֵּן
הֵמָּה יִהְיוּ

וָאָבוֹא
אֶל-בֵּית מִקְדָּשׁ מְעַט
וַתִּשְׁתּוֹחֲח נַפְשִׁי בְּקִרְבִּי
כִּי שָׁמַעְתִּי קוֹל הֶהָמוֹן קוֹרֵא
קָדוֹשׁ
וְנִדְמֵיתִי.
וָאָבוֹא,
וּפֶרֶץ פְּרֹץ יִפְרֹץ
וַיִּשָּׂאֵנִי בְּקוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל
קָדוֹשׁ. קָדוֹשׁ. קָדוֹשׁ.

וּבַעֲצֶרֶת פִּי - אַךְ לִבִּי יִלְחָשׁ.
יְמַלְּמֵל הוּא בְּתוֹם
צֵאתִי לְשָׁלוֹם.
צֵאתִי לְשָׁלוֹם.

...

מִמְצוּלוֹת מַיִם אַדִּירִים
קְרָאתִיךָ,
אָחַזְתִי אֱמוּנָתְךָ - לָיְלָה
וּלְעֵת בֹּקֶר מְצָאתִיךָ.

מִקּוֹלוֹת מַיִם רַבִּים
חָזִיתִיךָ,
אָחַזְתִי אֱמוּנָתְךָ - לָיְלָה
וּלְעֵת בֹּקֶר הוֹדְיתִי לָךְ.

כָּגַּחֶֽלֶת יִלְחָשׁ לִבִּי,
כָּאֵש תִבְעַר נַפְשִׁי
אֵלֶיךָ,
אָהַבַתִּי אֵלֶיךָ לֹא תָסוּר
לֹא יְכַבּוּהָ מַיִם,
לֹא יִשְׁטְפוּהָ.
כִּי

קָרָאתִי לָךְ, תְּשׁוּבָה
צִפִּיתִי לָךְ לַבְּקָרִים
חִפַּשְׁתִּיךְ בַּלֵּילוֹת
חוֹלַלְתִּי לָךְ בַּכְּרָמִים.
זָעַק לָךְ בְּשָׂרִי,
אָמְרוּ לָךְ כָּל עַצְמוֹתָי
כָּסְפָה לָךְ נַפְשִׁי,
בִּקְּשׁוּךְ מֵעַי - -
אַיֵּה אַתְּ?

בְּרוּחַ אֶבְרָח
וּכַזָּהָב אֵצֵא
וָאִמָּלְטָה,
לְאוֹסְפֵךְ כַּדִים
טִיפִּין טִיפִּין,
אֶל חֵיקִי.
מִבְּאֵרוֹת אֲבַקְּשְׁךְ
אוֹצִיאֶךְ

שְּׁכִינָה
קְרָבַי בָּרְכוּ לִשְׁמוֹ נְשָׁמָה - הַלְלִי לְיָ-הּ
נַפְשִׁי צְאִי בִּדְבָרוֹ קַדְמִי צוּרֵךְ בְּרִינָּה
אִם יֵשׁ בִּי רוּחַ אֱ-לֹק שְׂאוּנִי מְקוֹם הַשְּׁכִינָה
לַחֲזוֹת בְּנֹעַם אֲעוּט לְהַשְׂבּיעַ נַפְשִׁי בְּזִיוָהּ
אֲמַלֵּא פִּי בִּזְמִרוֹת לְפָנָיו אֶתְהַלֵּךְ בְּחֶדְוָה
שַׁחְרִי גַם עַרְבִי אֶעְרֹךְ אֶפְרֹשׂ לְפָנָיו בְּתוֹדָה
וְנִדְמֵיתִי אֲנִי בְּקִרְבִּי

לֹא עֵת דּוֹדִים הִיא זוֹ
אַךְ נִצֶּבֶת עַל סִפְּךָ
מְחַכָּה לְאוֹת, וְלֵאוּת כֹּחִי
לֹא תִּתְּנֵנִי לְהַרְפּוֹת.

אֲצַפֶּה לְךָ-- לְחַלּוֹת פָּנֶיךָ
לַחֲזוֹת אוֹר יְקָרֶךָ,
וְלִבִּי שָׂח לְךָ עוֹד רָז
חֶרֶשׁ נִסְתָּרוֹת בּוֹקְעוֹת
מִקִּירוֹתָיו.

הַיּוֹם אִם בְּקוֹלִי תִשְׁמַע
נָא אַל-תַּעְלֵם אָזְנְךָ.
הַאֲזֵן לְשִׂיחָתִי, לְהֶמְיַת מֵעָי,
לְעֶרְגָּתִי.

אֱלֹהָי,
אֲשֶׁר כָּל הָעוֹלָם מָלֵא כְּבוֹדְךָ,
סוֹבֵב כָּל עוֹלָמִים וּמַקִּיף כָּל
יְהֵא לְבָבִי מָלֵא אֱמוּנָתְךָ,
וְאֵדַע וְאָחוּשׁ וְאַרְגִּישׁ וְאֶכְסֹף אֵלֶיךָ
תִּמָּלֵא נַפְשִׁי בְּאַהֲבָתְךָ וּבְיִרְאָתָךְ
לְשַׁוּוֹתְךָ נֶגְדִּי תָּמִיד
בְּכָל שָׁעָה, בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל מַצָּב
בְּכָל רֶגֶשׁ
מַחְשָׁבָה
רָצוֹן
וּמַעֲשֶׂה
אֱלֹהָי,
מָה

"כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל
...בכל מקום שאתם הולכים
בית אחד עשו לי שאדור בתוכו,
שנאמר: ועשו לי מקדש"
(שמות רבה, לג)

רְאֵה- נָא, אֲבִי
קִיטוֹן זֶה שֶׁעָשִׂיתִי - לִכְבוֹדְךָ עֲשִׂיתִיו
וּלְמָתַי תָּבוֹא, תָּדוּר בֵּין כָּתְלָיו?
הֵן רֹאשֶׁךָ בְּטַל נִמְלָא
קְוֻצּוֹתֶיךָ רְסִיסֵי לָיְלָה...
וַאֲנִי,
דַּלְתִי פָּתַחְתִּי לְפָנֶיךָ
אַף מִקְדָּשׁ

לֵית אֲתָר פָּנוּי מִנַךְ, וְכֹל הָאָרֶץ מָלֵא כְבוֹדָךְ. הֵיכָן אֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כָּפַי, וְלֹא אוּכַל הָסְתִּיר מִמְּךָ פָּנַי. גַּם בְּמַחֲשַׁכִּים תִמְצָאֶנִי, וּשְׁכִינָתָךְ לֹא גָּלְתָה מִנִי. בְּכֹל אֲשֶׁר אֵלֵךְ- אֶמְצָאֶךָּ, עַד שׁוּבִי מְהֵרָה הֵיכָלֶךָ!

יָחֵף
אֶל מוּל הַרְכֲסִים
כַּאוֹהֲבִים אֵלָיו
שָׁרִים

יָחֵף
רָץ בֵּין שְׁבִלֵּיהֶם
לוֹגֵם מִמִלֵּיהֶם

וַיַחֲצִיף פָּנִים

אֵיךְ כָּךְ עֶלֶם חֲמוּדוֹת
תָּעָה, עָבַר בֵּין הַשָּׂדוֹת
עִקְּבוֹתָיו הִשְׁאִיר
עוֹדָן חַמּוֹת
אַךְ שׁוֹב יָשׁוּב
תְּפִלָּה בַּלְּבָבוֹת

תְהוֹם
אֶל הַתְּהוֹם קוֹרֵא
הוּא כְּבָר בְּעֵינָיו
נִבְזֶה

חֶבֶל עֲבוֹתוֹת
מִמֵעָי נִשְׁקָף
עַז כַּמַיִם
בְּגִּילוֹ נִרְעָשׁ

חֶבֶל עֲבוֹתוֹת
מִמֵעָי נִקְטָף
מְרוּם שָׁמַיִם
בְּאִיבּוֹ נִגְדָּע

כְּמוֹ רוּחַ סְעָרָה
יַחֲלֹף
כְּמוֹ אֵשׁ הַלֶּהָבָה
נִכְבָה
לֹא אֲשִׂיחֶנּוּ עוֹד לְאִישׁ
[לֹא אֲשִׂיחֶנּוּ עוֹד לְאִישׁ]
כִּי בְּאִיבּוֹ נִגְדָּע


סיון ה'תשס"ח

https://a7.org/?file

עַל יְדֵי נוּ"ן שַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה שְׁעוֹבֵר אָדָם, נֶהְפַּךְ לוֹ יָגוֹן הַחֵטְא לְנִיגּוּן זַךְ וְצָלוּל הַנִּשְׁמָע לְמֶרְחַקִּים. כּוֹבֵשׁ עוֹלָמוֹת וּמַרְקִיעַ שְׁחָקִים. אוֹתוֹ נִגּוּן, שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ הוּא, וְנֶחְצָב עִמָּהּ בְּהִבָּרְאָה, לִהְיוֹת מְיֻחָד לָהּ. וְעַל יְדֵי נִגּוּנוֹ בַּפֶּה, בָּא לִיְדֵי גִּלּוּי בַּפֹעַל חִבּוּר הֶעָדִין (של הניגון) לְנִשְׁמָתוֹ.

אֲלְפָּים שָׁנָה, לֹא אָבְדָה הַתִּקְוָה
בְּעֹז וְאֱמוּנָה- נִצְעַד לַגְּאֻלָּה
אֲלְפָּים שָׁנָה, אֵין-סְפוֹר יִסּוּרִים
יָדוּעַ נֵדַע, הַכֹּל מֵאֱ-לֹקִים
נַמְשִׁיךְ לָלֶכֶת צַעַד אַחַר צַעַד
נַמְשִׁיךְ, נְשַׁלֵּב יָדַיִם בְּיַחַד
נִצְעַד אֶל בֵּית מִקְדָּשֶׁנוּ
כִּי לֹא אָבְדָה תִקְוָתֶנוּ
רֽוּחַ הַיָּם נִשֵׂאת לַמֶּרְחַקִּים,
שׁוֹרֶקֶת חֵרֵשׁ- "נַמְשִׁיךְ לְהַאֲמִין"
כִּי

קישור

מְקִימִי מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן:
לְהוֹשִׁיבִי עִם נְדִיבִים עִם נְדִיבֵי עַמּוֹ
(תהלים קי"ג)

דברים אלו הבאתי בבוקר ט"ו חשוון, ביום האחרון למסע הארצישראלי, "משואה לתקומה", ומאוחר יותר העליתי אותם על עט.
הבהרה: אף תיקן לא נפגע ולא אולץ לשמשני כדי להביאם, אלא רצה הקב"ה וגלגל לידי המקרה והאמצעים, לזכוֹתני...
בוקר טוב לכולן.
רציתי לשתף אתכן בדבר מאוד לא נעים שקרה לי אמש- לחדרי נכנס תיקן.
מי שלא מכירה אותי, זה הזמן להגיד שאני לעולם לא אדור בבית אחד עם תיקן. זה או אני או הוא. במקרה

הריני מזמנת את פי להודות ולהלל ולשבח את בוראי לשם יחוד קודש אבריך הוא ושכינתה על ידי ההוא טמיר ונעלם...
בשם כל ישראל?!

עם בוקר, עת תפילת שחרית, לפני פסוקי דזימרא, אומרים אנו: "הריני מזמנ/ת את פי להודות ולהלל ולשבח את בוראי לשם יחוד קודשא בריך הוא... בשם כל ישראל". ואני שואלת, באיזו זכות? איך ייתכן כי אבוא, אני הקטנה, לשבח בוראי באופן הנ"ל בשם כל ישראל? איך אשא באחריות הזו על כתפי הדלה?

מילים ולחן: השם יתברך, והועברו לחזקת שפחתכם הנאמנה
נגינה: ב. ק.

רְצֵה נָא ה' בְּעַמְּךָ - צוּרֵנוּ!
וְהָשֵׁב לְבֵיתְךָ עֲבוֹדָתֵנוּ
וְשָׁם נַעֲבֹדךָ בְּיִרְאָה
וְנִשְׂמַח בִּישׁוּעָתֶךָ
וּבְאַהֲבָתְךָ יָגֵל לִבֵּנוּ

מְחַזֶּרֶת עַל פְּתָחִים, לִמְצֹא
אֶת אֲשֶׁר אָבַדְתִּי
אֵת אֲשֶׁר יִחַלְתְּהּ נַפְשִׁי.
פּוֹרֶשֶׂת יָדִי
מוֹשִׁיטָה בְּהִסּוּס
לְקַבֵּל
*
אֲחָזוּנִי דִּמָעוֹת חֶבְלֵי כְּלוּלוֹת
יִסְּרוּנִי לֵיִלוֹתַי
נַפְשִׁי עֲיֵפָה עָלַי
רוּחִי כָּלְתָה לְךָ
סֶלָה
"אדם מחזר אחר אבידתו" (קידושין ב, ב)
"כל אדם שאין לו אשה אינו אדם, שנאמר:
זכר ונקבה בראם ויברך

חֵלֶק מִמֶּנִּי- קָרְבָּן
שְׂעַרִי הַנִשְׁרָף תַּחְתָּיו
עוֹלֶה הוּא בְעָשָׁן עִם חַלָקָיו
מַעְלָה מָּעְלָה
לְכַפֵּר עַל חַטָּאתִי
חֵלֶק מִמֶּנִּי- קָרְבָּן
אִשֶּׁה
רֵיחַ נִיחוֹחַ לַה'
כְּאֵבִי הַנִכְאָב תַּחְתָּיו
צַעֲקַתִּי
עוֹלָה כַעָשָׁן מַעְלָה מָּעְלָהעַד כִּסֵּא הַכָּבוֹד
--------------------------------
"...הוא משליך שיערו תחת הדוד" (משנה תורה

עַל גִּידִי
אֶפְרֹט לָךְ אֶרֶץ
שִׁיר חֲרִישִׁי.
שִׂימִי נָא,
כְּחוֹתָם עַל לִבֵּךְ,
לִבִּי וּבְשָׂרִי
וְשִׁירִי כִּזְעָקָה אֵלַיִךְ,
וְקוֹלִי עַל לִבֵּךְ מְדַבֵּר-
אֶרֶץ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ
[אֶרֶץ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ]
כְּאִשָּׁה הָרָה
נִצַּבֵתְּ
בַּחֲבָלֶיהָ זוֹעֶקֶת
בחיליה רוֹעֶדֶת
וּלְרָאשִׁי אַעֲלֶה עָפָרֶךְ-
לִי לְתִפְאֶרֶת
עַל

נַפְשִׁי חִכְּתָה
עַד-עֵת קֵץ
בְּדַּלְתִּי נִשְׁמַע קּוֹל--
הֲקוֹל דּוֹדִי הוּא הַדּוֹפֵק?
אַחֲרִישׁ אוֹזְנַי
אַעְלִים עֵינִי
לֹא אֶשְׁמַע עוֹד הַקּוֹל
עַל דַּלְתִּי, עַל חַלּוֹנִי

עַזָּה כַּמַּיִם אַהֲבָתִי
עַזָּה כַּמַּיִם כְּמִהַתִי
אָכֵן הָיָה זֶה קוֹל דּוֹדִי
אֵצֵא הַשָּׂדֶה,
אֲחַפְּשָׂה דַּרְכּוֹ
בְּאִבֵּי הַנָּחַל אֶקְרָא בִּשְׁמוֹ
בֵּין

בס"ד


ציפית לישועה?

הגמרא במסכת שבת (לא, עא) אומרת כי לעתיד לבוא, ביום הדין, שואלין לו לאדם "נשאת ונתת באמונה, קבעת עיתים לתורה, עסקת בפריה ורביה, ציפית לישועה..." ומהי ציפייה לישועה? מבאר רש"י (שם, ד"ה ציפית לישועה) : ציפייה לדברי הנביאים והיינו: השתוקקות שישראל יתקבצו מן הגלויות, ישובו אל ה', יבנו בית המקדש ויעלו שלוש פעמים בשנה לראות פני ד' וכן ההשתוקקות שיתקיים בנו "והתהלכתי

אָשִׁירָה לַה' כִּי גָמַל עָלָי
אֲהוֹדֶנּוּ בְּשִׁיר מִזְמוֹר.
אֱלֹהִים - אֲזַמְּרָה לָּךְ
אֲקַדְּמָךְ בְּתֹף וּבְמָחוֹל

חֶסֶד אַהֲבָתְךָ, מִמֶּנִּי לֹא הִרְפָּה.
זֶה שִּׁירִי מַתְּנָתִי הַצְּנוּעָה,
שַׁי הוֹקָרָה הִוא לְךָ

אֱלֹהָי,
טוֹבוֹת אֲשֶׁר גְּמַלְתַּנִי--
לֹא תַּסְפִּיק מִנְחָתִי לְמַלֵּא.
שֶׁפַע, וְטוֹב סְבַבְתָנִּי
אֵיכָה אוּכַל

שיר שכבר פורסם בעבר, ועתה זכה לעיבוד מוסיקלי
מילים ולחן: שפחתכם הנאמנה
עיבוד וביצוע: משה באייר
וזה גם הזמן להודות לו על הזמן, ההשקעה והמסירות הרבה!!

הָלוֹךְ וְחָסוֹר הָיוּ הַיָּמִים
הָלוֹךְ וְחָסוֹר, וְעִמָּם גַּם אֲנִי
מַיִם יִגָּלוּ מֵעַל אֶרֶץ קַלּוּ
וָאֵדַע כִּי תָבוֹא אַחְרִיתִי
הָאָרֶץ יָבַשָׁה וַתִּשְׁקֹט
וְלִבִּי יֵהוֹם בְּקִרְבִּי
אֶרֶץ עֲזוּבָה

...

לאחי היקר בהגיעו לגיל מצוות
אב תשס"ט


עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת לְרֹאשְׁךָ וּבָאֲשֶׁר תֵּלֵךְ הִיא עִמָּךָ
כְּכָל אֲשֶׁר תַּרְאֶה לְךָ הִיא בְּרָכָה רַק שְׁמֹר וַעֲשֵׂה כְּחֻקָּהּ.
וְאוֹרָהּ נִמְשָׁךְ בְּנִשְׁמַתְךָ הוֹלֵךְ וְגָדֵל בְּזִיוָהּ
וּכְשְׁתָקוּם מָשׁוּחַ בְּמִצְוָתָהּ אָז תִּרְאֶה עֵינְךָ בְּהוֹדָהּ.
חֲזֵה בָּהּ, חֲזֵה לְשֹׁכְרָה הָפוֹךְ בָּהּ, הָפוֹךְ בְּחֶדְוָה
אָז

זְקָנְךָ הַמִּתְעַנֵּג
בְּנֹעַם-שִׂיחַ מַנְּגִינָת תָּלְמוּדֶךָ
צוֹנֵחַ עֲלֵי סֵפֶר
מְרַקֵּד לְקוֹל תְּפִלּוֹתֶיךָ

וּשְׁתִיקוֹתֶיךָ, אֲשֶׁר יֵשׁ בָּהֶן
לְגַלּוֹת הַדְרַת נִשְׁמַתֶךָ
אוֹמְרוֹת הֵן הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ
כִּי שָׁלוֹם נְתִיבוֹתֶיהָ

וְאוֹר מִן חֲרַכִים מֵצִיץ
אוֹר בּוֹקֵעַ מֵאֲרֻבּוֹת עֵינֵיךָ!
מָזְרִיחַ אֱמוּנָה תַמָּה,
פּוֹשֵׁט קִמְעָה

שְׁחִי לָאֵל יְחִידָה הַחֲכָמָה וְרוּצִי לַעֲבֹד אוֹתוֹ בְּאֵימָה
לְעוֹלָמֵךְ פְּנִי לֵילֵךְ וְיוֹמֵךְ וְלָמָּה תִּרְדְּפִי הֶבֶל וְלָמָּה
מְשׁוּלָה אַתְּ בְּחַיּוּתֵךְ לְאֵל חַי אֲשֶׁר נֶעְלָם כְּמוֹ אַתְּ נַעֲלָמָה
הֲלֹא אִם יוֹצְרֵךְ טָהוֹר וְנָקִי דְּעִי כִּי כֵן טְהוֹרָה אַתְּ וְתַמָּה
חֲסִין יִשָּׂא שְׁחָקִים עַל זְרוֹעוֹ כְּמוֹ תִּשְׂאִי גְוִיָּה נֶאֱלָמָה
זְמִירוֹת קַדְּמִי

...

לכבוד יום הולדתי ה-16 הכינו לי חברותיי הצדיקות הפתעה- הלחנה מאת הרב גיא צבי מינץ לשירי הצנוע- " קוֹל דּוֹדִי דּוֹפֵק". ברוב אדיבותו, הסכים הרב לבקשתן- והנה לפניכם התוצאה!
קוֹל דּוֹדִי דּוֹפֵק
נַפְשִׁי חִכְּתָה
עַד-עֵת קֵץ
בְּדַּלְתִּי נִשְׁמַע קּוֹל--
הֲקוֹל דּוֹדִי הוּא הַדּוֹפֵק?
אַחֲרִישׁ אוֹזְנַי
אַעְלִים עֵינִי
לֹא אֶשְׁמַע עוֹד הַקּוֹל
עַל דַּלְתִּי,

זה הלחן העביר השי"ת לחזקתי לפני כשנה וחצי, תוך כיסופים גדולים לשבת קודש.
מצטערת על האיכות, אשר ירדה עקב ההמרה לקובץ mp3.



(לְכָה דוֹדִי לִקְרַאת כַּלָּה
פְּנֵי שַׁבָּת נְקַבְּלָה)

לִקְרַאת שַׁבָּת לְכוּ וְנֵלְכָה
כִּי הִיא מְקוֹר (מקור) הַבְּרָכָה
מֵרֹאשׁ מִקֶּדֶם (מקדם) נְסוּכָה
סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה

לְכָה דוֹדִי לִקְרַאת

נְשָׁמָה טְהוֹרָה שֶׁיָּרְדָה לָעוֹלָם
חִפְּשָׂה מָקוֹר מַיִם חַיִּים
וּבְיַחַד עִם גּוּף הָאָדָם
חִפְּשָׂה אֵת שְׁכִינָת אֱלֹקִים
מִי אֲנִי, מַה נַפְשִׁי חָפְצָה
אֵיךְ אֵדַע אֵת הַתְּשׁוּבָה
מַה אֲנִי, וּמַה הִיא בִּכְלָל רוֹצָה
אֵיךְ אֵדַע לָלֶכֶת בְּדַרְכָּהּ
אֲנָשִׁים בְּנֵי תְּמוּתָה
רַק חוֹזְרִים וְאוֹמְרִים
שֶׁמִתוֹךְ אֲפֵלָה תֵּצֵא אוֹרָה
אַךְ אֲנִי-

לִבִּי נִקְרָע עָלֶיךָ,
יוֹצֵא וְשׁוֹעֶט הוּא אֵלֶיךָ.
אֵיךְ אֶפְשָׁר לְלַמֵּד אֱמוּנָה,
אֵיךְ אֶפְשָׁר?
לוּ רַק הָיִיתִי יוֹדַעַת, הָיִיתִי מְלַמֶּדֶת אוֹתְךָ
הַכֹּל...
הַכֹּל - - מַבְטִיחָה.


לִבִּי נִכְמַר עָלֶיךָ.
אֵיךְ צָרוֹת הַגָּלוּת - בִּגְלָלָן נִשְׁתַבַּשְׁנוּ,
אֵיךְ בִּגְלַל צָרוֹת הַגָּלוּת תָּעִינוּ וּכְשֶׂה אָבַדְנוּ.
מָתַי נַחֲזֹר אֱלֵי

מֵאֶרֶץ תִּצְמָח, וּתְכַסֶּה כָל-הָאָרֶץ תְּמַלֵּא בְּטּוּבָהּ מִקָּצֶה עַד קָצֶה:
מִשְׂפָתַי תֵּצֵא, תִּרְדְּפנִי בְּצֶדֶק תְגַלֶּה עֲטָרָהּ - עַל פָנַי תַעְטֶה:
בְּקָרְֹבִי אֵלֶיהָ יֹאחֲזֵנִי רֶטֶט הֵן אֵלֶיהָ נַפְשִׁי כָּלְתָה כָּל הָעֵת:
וּבְצֵאתִי לִקְרָאתָהּ בְּנִשְׁמָתִי מִתְיַסֶּרֶת תְּקַדְּמֵנִי בַּלָּאט לִרְאוֹתֵנִי כָּעֵת:
עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת הִנְנִי מְשׁוֹרֶרֶת אֶשָּׂא

גְנוּזָה בִּמְרוֹם חֶבְיוֹן כֶּשֶׁל תִּתֵּן חֶזְיוֹן וְדִמְיוֹן:
מִמֶּנָּה יִוָּשָׁע עָם עָנִי וְאֶבְיוֹן בְּרַחֲמֵי וְחַסְדֵי יוֹשֵׁב עֶלְיוֹן:
נֹעַם חֵרוּת-קְדוֹשָׁה מַאֲצִילָה עַל נֶפֶשׁ אֱנוֹשׁ הָעֲיֵפָה וְהַנַּהֲלָאָה:
כְּמָזוֹר תָּבִיא רָפֶּא, וְכִרְטִיָּה בָּרוּךְ רוֹפֵא אָמָּן שְׁעָשָׂאָהּ:
תּוֹשִׁיב בַּיְתָה תּוֹעִים יְחִידִים גַּם מִן שָׁמַיִם תְּקַבֵּץ נִדָּחִים:
שׁוֹבָבִים

...וּכְּשֶׁיָשִׂים הָאָדָם עַל לִבּוֹ, מִי הוּא וּמִי בוֹרְאוֹ - יְכַרְכֵּר וִיְפַזֵּז אַחֲרָיו עַד מְאֹד, וְיִרְצֶה לְהִתְדָּבְּק בּוֹ יִתְבָּרֵךְ, וּבְזִיו שְׁכִינָתוֹ וְאוֹרוֹ הַגָּדוֹל. עַל כֵּן יִתֵּן אֶת לִבּוֹ בִּתְשׁוּבָה, לְזַכְּךְ נַפְשׁוֹ וּלְטָהֳרָה, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לִזְכּוֹת בְּאוֹתוֹ אוֹר גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ וְכָל זֹאת מִתּוֹךְ אָהֲבָה וְעֶרְגָּה, שְׁקִיקָה, כְּמִיהָּה וְכִסּוּפִים הַמְּנַגְּנִים

...

וּמוֹעֵד תְבַשֵּׂר
כִּי חָזוֹן לוֹ
וְחֶסֶד נְעוּרַי תִּזְכֹּר
לֶכְתִּי בַּמִּדְבָּר אַחֲרֶיךָ
אַהֲבַת כְּלוּלֹתָי כִּי תִּפְקֹד

וְהַצְמַח קֶרֶן מְשִׁיחֶךָ
וְקַרְנוֹ תָּרוּם מַלֵּא הוֹד
וְתַקִים בְּאֱמֶת דְּבָרֶיךָ
בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ בְקָרוֹב

וְאוֹרְךָ אָז נִמְשָׁךְ וְהוֹלֵךְ בִּי
נוֹשֵׁק לְמִצְחִי הַצָחוֹר
וְעֲלֵי הֶעָשׂוֹר יְשׁוֹרֵר