בין הערביים, רוח קדים
חושך, אפילה,
בקול דממה נפזרים.
רוח אלוקים
מרחפת על פני המים.
זוג עיניים
בזיע ויעף כוספות לשמיים.
והנשמה מאירה...
מלחמה.
איזהו גיבור? אותו הוא כובש.
סטרא אחרא.
מנסה קמעא, כולו חושש.
מוחין דקטנות.
סביב קודר, תהום רחבה.
גשר צר.
רק לא לפחד, רק זה העיקר.
והנשמה מאירה...
פסיעות חרישות
זוג יחיד של נעליים.
כולו בדד.
זועק, שועה לשמיים.
על כתפו נשאו.
דווקא בצר קרוב כל כך.
ויהיה לו לאב,
ידיד נפש ואח.
והנשמה מאירה...
ערפל.
אל ההר אשר שם הוא.
עזות דקדושה.
בוכה, צועק, בכל נפשו רצהו.
הסתר, יאוש
בקהות חושים, בלבול, כעס
איכה תרעה, תשב בחוסר מעש?
כשהנשמה מאירה...
גם שמיים עוטי ערפל מפיקים אור נעים...?
תגובות
"דווקא בצר קרוב כל כך" - דווקא, ואולי בגלל. בדרך כלל, כאשר אנו נמצאים במצבים קשים, אז מתעוררת נשמתנו. אפשר לראות זאת אצל יונה אשר בורח מהקב"ה, ובצר לו - פתאום נזכר הוא בו, וקורא אליו. וכן מקרים רבים מן המציאות ישנם. כאשר אנו מרגישים במצוקה - מתעוררת הנשמה לבקש עזרה ממקור חיותה.
הייתי מורידה את שלושת הנקודות שלפני סימן השאלה בסוף.
נהניתי לקרוא. תודה.
שבת של השלום והברכה. :)
אהבתי שתקעת אתזה שם, רואים מי חינך אותך ;)
היה תחושה בשיר שישבת והקשבת לכל הדיסק של שולי, לקחת דף וצירפת מפה ומפה צירופי מילים..
לקראת הסוף הייתה תחושה של רצון לאופטימיות, אבל עדיין ספק..
בכ"ז, גם ברגעים של הסתר, תמיד לזכור שיש אור אי שם..
בהצלחה!
תודה על ההערות :)
פסח שמח וכשר!