יהיה לנו טוב פרק כ"ב

הייתה הפסקה מאד ארוכה. ובטח קצת שכחתם.. הפרק הזה הוא בעצם מעין מסיבה כזו שחברים של איתי ארגנו לו לפני הדיון המתוקשר למי שלא יבין.....

17/10/08

"יאללה בלאגן חבר'ה..."

"כן... תנו לו בכפיים... איזה גבגבר.."

איתי התיישב נבוך על הכיסא שנועד לו.

 "טוב, נו מה נהיה?" שאל דקל.

"כן. מה אתה מסמיק לנו אח שלי??" הסכים איתו נועם.

איתי חייך.

דקל נעמד על אחד הכיסאות וכחכח בגרונו..

"טוב, אז התכנסנו כאן היום כולנו על מנת לחוג לאיתי לוטן מסיבת פרידה מהאלמוניות. אחרי הדיון הזה אתה תהיה מגה סלב. כל זב חוטם ומצורע בארץ הזו יכיר אותך... כל בחורה מחוצ'קנת בת ארבע עשרה תגיד את השם שלך ביראת כבוד. כל השכנים שלך יקודו לך בחדר מדרגות, אה אופס אתה גר בפנטהאוז... אז כל השכנים ירוצו לעשות תורנות בקיפול הכביסה המלוכלכת שלך אם רק תאפשר להם גישה.. כל הרמים בישיבה יביטו בך במבט מלא גאווה כיאה לילד שהלך והפיץ ברבים את תורת הבורא... ומעל לכל, כמובן החברים שלך" דקל עשה הפסקה קלה, הניח את ידו על לוח ליבו ואמר "אנחנו מבטיחים בזאת, שנכבד,נעריך, נירא, נעזור לך עד כמה שאפשר. נקום כשתגיע, נכניס אותך לחמישייה הפותחת במשחק הבא מול תיכון "יבניאלי", נבשל מה שתרצה, למרות שמן הסתם תעדיף שלא נבשל כלום.. נכיר בשבילך בחורות.. אה, אופס.. בעצם כבר עשית את זה לבד.. אבל מעל לכל, נהיה גאים להיות קשורים אלייך.."

איתי ישב בכיסאו מתפתל מרוב צחוק.

"חברה. אתם שרוטים לגמרי..."

"אנחנו שרוטים? תראה את דקל המטורף הזה.." אמר גדי והחווה בידו על חברו המשתטה.

איתי הביט בדקל שעמד על כיסא וקד לו תוך כדי קריצות וצחקוקים מכל עבר.

"טוב. שמע ביקשנו עזרה מאחותך שרית.. רעיונות למסיבה, אתה יודע.. דברים שאתה אוהב וכאלה.. וכל המאמץ הזה הוא כדי שתדע שיש מישהו מאחוריך כשתהיה תקוע שם באולפן, מזיע מרוב לחץ וחסר יכולת תנועה לאור מיקרופונים וחוטים אלחוטיים מכל עבר.." אמר דקל.

"כן. אחותך המקסימה הביאה לנו רעיון אדיר למשחק מטורף אז שתדע שזה רעיון שלה.. לא שלנו.." הסביר נועם.

"מי התקשר אליה?"

"אני" התוודה דקל.

"אז אני מתאר לעצמי שזה לא היה רק כדי לקבל רעיון ל"מסיבת הפרידה" מהאלמוניות שלי.. לא?" חייך לעברו איתי.

"אחי!! אל תלכלך.. אני לא בעניין של קטינות..."

"כן. כן שמענו עליך.." צחק נועם.

"מי שמדבר.. תראה נועם.. לרמה שלך אפילו אני עוד לא הגעתי עם ה...חברה הזאת שלך.."

"אל תדבר עליה.. תירגע" התעצבן נועם.

"הופה. למי עולה פה הפיוז?" חימם אותו דקל.

"די נו דקל.. זה לא לעניין.." מחה איתי.

דקל התיישב בכיסאו ונועם נעמד עצבני והילך חסר מנוחה.

"טוב. אל תתייחס אליהם" אמר אברהם, אחד מחבריו. "לדקל ולנועם יש קטע כזה להתווכח לאחרונה על שטויות.."

"טוב. נו בואו נמשיך.." הציע גדי. "איך הלך המשחק של שרית?"

"אה.." חייך דקל. "זה הולך ככה.. כל אחד צריך פשוט להגיד תאריך ממש חשוב שבושה לא לדעת אותו..."

"אתה צוחק עלי?" שאל אברהם.

"לא. בחיי שזה מה שהיא אמרה.."

"זה באמת מה שהיא אמרה דקל?" שאל איתי בתמיהה.

"נשבע לך. כן. ככה היא אמרה.."

"איזה הזוי. מה הקטע?" התפלא גדי.

"לא יודע.. ככה היא אמרה. היא אמרה שלאיתי יש קטע טוב עם זה. שהוא יבין.."

איתי שרק עתה נדלקה לו הנורה האדומה חייך חיוך רחב.

"אין. היא גדולה האחות הזאת.." חשב לעצמו "גדולה..".

"טוב אני מתחיל.." אמר דקל. "מה קרה מ1985-1995?"

"בכל השנים האלו??" שאל נועם.

"כן"

"מאיפה נדע? מה ישך?"

"טוב. רמז....אממ.. קשור ללהקה.. נו.. אתם חייבים לדעת.. אוקי. אז לא.. עוד רמז.. מתחיל במ'.. ואוו.. אתם גרועים.. אממ.. זאת הלהקה האהובה על איתי..."

"משינה.." ענו כולם פה אחד.

"מה איתה?" שאל אברהם.

"זה שנות הפעילות העיקריות שלה.. עד שהיא חברה שוב בשנת 2003 ושלוש ואוחדה תחת השיר המאד מפורסם שלה שהגיע למצעד הפיזמו.."

"טוב, נו מה יש לך דקל? למדת עליהם במסגרת עונש במגמת מוזיקה שלך?"

"גדי. שתוק יא קנאי. לפחות זה משהו שטוב לדעת.. מה יש לך להציע?"

"אה. אוקי.. מה קרה ב16 באוגוסט 1913?"

"אוהו.. בא לנו בתאריך מדוייק..."

"אל תסתלבט עלי נועם. נראה אותך.."

"טוב. אחי. תן רמז..."

"אה... סבא שלי חולה עליו"

"התאריך לידה של מנחם בגין" ניחש איתי.

גדי חייך. "יפה איתי. מכיר טוב את סבא טוביה. הא?"

"שמע בנאדם. אתה לא מספיק לדבר עליו..."  העיר אברהם בעוקצנות.

"סבא כמו סבא טוביה לא פוגשים כל יום..." הצטדק גדי וחייך שוב.

"כן הא. סבא טוביה. סבא טוביה. יופידו... אלה באלו... אלה קאזאמאני הנה הוא... לה לה לה לה לה..."

"אוח. נו דקל שתוק כבר עם השיר ילדים הזה..."

"שותק"

"תודה"

"יאללה. נועם"

"טוב"

"אה. ונועם שזה לא יהיה משהו שקשור לחברה.."

"ואיי. דקל. רד ממנה כבר. מה יש לך? לא יהיה קשור אליה. לא יהיה קשור. אבל רד ממני. מציקן!"

"מציקן. מטרידן. שרוט. מטורף... כמה עלבונות אפשר לשמוע ביום אחד?" שאל דקל והעמיד פני דומע.

"שרוט ומטורף זה מילים עדינות אחי. באברבנאל לא ראו מצבים כמו שלך"

"ממש מצחיק אתה נועם. נו יאללה. דבר כבר.."

"חכה. תן לחשוב.. רגע.."

איתי הביט בצד וחייך. "איזה חבורת שרוטים. שיהיו בריאים החבר'ה האלה.." חשב לעצמו. "אין. אין. חולה עליהם. על הלא נורמאלים האלה.."

"טוב. יש לי תאריך" הודיע נועם.

"דבר" אמר איתי.

"מה קרה ב25 ביוני 2006?"

"אה. לא מזמן"

"נכון. אבל נראה אם אתם זוכרים בכלל. זה בעיקרון בושה לא לזכור את התאריך הזה.."

"אממ.. קשור לפיגוע?" ניסה דקל את מזלו.

"אממ.. לא. לא בדיוק.. לא"

"לרצח?"

"לא"

"לשוד?"

"לא. ואיי. אחי. איזה ראש קרימינאלי.."

"אני פשוט מנסה לחשוב איזה אירוע לציון יכול להיות בתאריך הזה. זה על דברים כאלה בד"כ.."

"הפעם לא.."

"נו. תגלה לנו נועם. אין לנו כוח לשטויות האלה.." ביקש אברהם.

"גלעד שליט נחטף" אמר נועם בקול שקט.

אברהם, איתי, גדי ואפילו דקל השתתקו לרגע.

"בושה שלא ידענו" אמר גדי.

"לגמרי בושה" הוסיף אברהם.

"כן. זה באמת מביך" הסכים איתי.

"טוב. נו מה נהיה? בואו לא נהיה בדיכאון עכשיו.. אחרי זה נתפלל עליו. נתחנן. נלך לשחרר אותו. אנחנו באמצע מסיבה נועם. אתה לא חייב להרוס תמיד אחי.." התרתח דקל.

"דקל. זה לא במקום ההערה הזו שלך. תירגע"

"אברהם. אל תעצבן אותי.. יאללה איתי תורך.."

איתי הביט בחבריו משועשע שוב.

"אממ.. טוב... אממ.. מן הסתם לא הרבה יידעו את זה. כי זה באמת תאריך לא כל כך מוכר.. אבל מי שעולה על זה, אני מבטיח לו ש.. אממ.. ש.. "

"שמה?" התפרץ גדי לדבריו.

"הוא מבטיח לו שהוא יזכיר את שמו בערוץ שתיים..." הציע דקל.

"מבטיח" אמר איתי.

"שוט"

"טוב. אז אממ.. מה קרה ב20/11/90?"

"אמ.. הסכם שלום?"

"מה הקשר דקל.המצאת!!!"

"אממ אולי.. מלחמת המפרץ? אה לא.. זה בעצם היה הרבה לפני.. אממ.. אולי.. אולי זה קשור למבצע צבאי?"

"לא"

"לעלייה?" שאל גדי.

"לא"

"ממשלה?"

"לא"

"חוק?"

"מה הקשר חוק? למה שאני אבחר תאריך שקשור לחוק?" צחק איתי.

"טוב. אז לא.."

"תנסו.נו.."

"אממ.. משהו שקשור לארה"ב?"

"לא"

"לירדן?"

"לא"

"מצרים"

"לא"

"סוריה?"

"לא"

"לאחת המדינות שמקיפות את ישראל?"

אברהם צחק. "לא היה יותר פשוט לשאול כבר "לבנון"?"

"נו. תגלה לנו. מה אנחנו בגן?"

"לא. תנחשו...." התעקש איתי.

"אנחנו זורמים איתך סתם כי זה בשבילך המסיבה. אני מלכתחילה לא רציתי לשתף פעולה עם המשחק הדבילי הזה..."

"בעיה שלך שהתקשרת לאחותי, דקל.. אם אתה לא היית מתקשר זה לא היה קורה.."

"וואי. איתי חפרת. נו של מה התאריך?"

"נו. תזרום. תנסו רגע לנחש...."

"טוב נו.."

"לאמנות?" שאל אברהם.

"לא"

"ספורט?"

"לא"

"ספר?"

"לא"

"שיר?"

"לא"

"להקה?"

"לא"

"משהו ששינה ת'עולם?"

"כן,

"או.. סוף סוף איזה כן אחד.. טוב.. אמממ.. משהו ששינה את העולם.. אממ... רגע... טיל גרעיני?"

"לא"

"אטומי?"

"לא"

"כימי?"

"יש דבר כזה?"

"אולי"

"לא. לא קשור לזה..."

"נו. אז למה?" שאלו אברהם וגדי יוצאים מגדרם.

"וואי. אחים שלי. אתם באמת גרועים בזה רצח. מה קרה בתאריך הזה? תנסו רגע לחשוב.. משהו ששינה ת'עולם.. בלעדיו העולם נראה אחרת... מישהו שבלעדיו ההיסטוריה לא יכולה להיכתב.. והוא אפילו עומד ממש פה מולכם ומדבר אליכם.."

"קשור אליך?"

"כןןןןןןןןןןן"

"אוח.. אתה מעצבן לאללה. אמרו לך פעם?"

איתי חייך. "בואנה. אתם גרועים... אפילו שרית עלתה על זה יותר מהר.."

"אה. אז זה העניין של המשחק הזה. שאנחנו יוצאים האהבלים?" שאל דקל.

"לא... למה ככה ללכלך?"

"אה. יפה.. זה יעני התאריך של היומולדת שלך?"

"כן.. זה רעיון של שרית. פעם שיגענו ככה את כל המשפחה. עד שהם עלו עלזה.. התעצבנו עלינו.." הסביר איתי.

"ואני בהחלט יכול להבין למה. אבל בוא נעזוב את זה עכשיו. זה ממש לא משנה. אני מקווה שהבנת איתי שזה רק הבקטנה שלפני.. הדבר האמיתי מתחיל עכשיו..."

"מה אתה מתכוון דקל?" שאל איתי.

"לא חשבת שזה יהיה התוכנית נכון? הגעה ואז משחק גרוע של שרית.."

"אלא?" התעניין איתי.

"יש על האש אצל דדוש. וכל המחזור אצלו..."

"וזה קשור אלי?" שאל איתי.

"כן. נו. לכבודך יא כבד..."

"אתה עובד עלי?"

"לא. נראה לך יש לי זמן לחרטות האלה..."

"איזה מלכים אתם"

"אחי. רק אל תתלהב יותר מידי. סתם חיפשנו סיבה למסיבה כמו שאומרים.." הסביר דקל בחיוך רחב.

"לפני רגע אמרתי שבשבילי..."

"נו. אז שיקרתי. מה אכפת למה? העיקר שמח.. אז יאללה. זזנו?"

"כן. נוסעים עם הרכב של אברהם.." ציין גדי.

"אחלה"

גדי, איתי, דקל, נועם ואברהם נכנסו אל הרכב תוך כדי וויכוח סוער בין דקל ונועם בנוגע, איך לא, לשקד. איתי התיישב מלפנים, לצד אברהם. מוזיקה הופעלה וחמשת החבריה שאיש מהם לא מצטיין בשלווה ייתרה מילאו את הרכב בצרחות רמות. איתי הצטרף אל הצרחות הרמות עד שהרגיש ברטט שבפלאפון שלו. הוא הביט בצג השיחה המזוהה- "נטע".

"חברה. תהיו רגע בשקט.." הוא צעק והנמיך את הווליום.

הרעש אומנם נחלש קצת. אבל שקט של ממש זה בהחלט לא היה....

"איתי? איתי ? הלוו.... איתי?"

"כן. אני שומע"

"מה זה, איפה אתה? מה כל הרעש הזה?"

"אה. אני פה ברכב עם חברים. מה איתך?"

"מצויין. ב"ה"

"יופי"

"חשבת על משהו? אני רוצה כבר להתחיל, שלא ייצא מעפן. אני בנסיעה פשוט ויש לי זמן לעשות את זה עכשיו.."

"אה אוקי.. אני לא שומע אותך כל כך... ואיי.. חברה תשתקו רגע..."

"שששש... דממה ברכב. אני מתערב איתכם שאיתי מדבר עם נטע" צרח דקל.

"לא. אחי באמת שתקו רגע" ביקש איתי "מה אמרת נטע?"

"אני אומרת שתגיד לי על הנושא שחשבת עליו, או שעדיין לא חשבת?"

"יש לי. יש לי. אני אשלח לך הודעה. יש פה יותר מידי רעש"

"טוב"

"ביי"

"ביי"

באוטובוס שעשה את דרכו ישבה נטע לצד יעל שנרדמה ופתחה את הודעת הסמס שקיבלה.

"מושלם" חשבה לעצמה "איזה מלך הוא. פשוט אחלה רעיון".

והיא שלפה דפדפת ועט והחלה לכתוב במרץ.