בס"ד
כ"ד אדר התשס"ד
אמציה היקר!
מה שלומך? איך אתה מרגיש? איך עוברים עליך הימים האחרונים של השמינית? איך היה פורים?
אני לא יודע אם אתה עוד זוכר אותי. הייתי אצלכם בישיבה לפני כמה שבועות. דיברנו כמה דקות על ישיבה, על לימוד תורה ועוד כמה נושאים חשובים. אמנם לא הספקנו לשוחח יותר מדי, ובכלל מה כבר אפשר להספיק בזמן כה מועט, אבל תדע לך שהתרשמתי ממך מאוד לטובה.
כן, אני יודע שאתה מגחך לך עכשיו, כמו אז, כשדיברנו. אמרת לי דברים כגון: 'תראה איך אני נראה וכו', אבל תדע לך שלא תוכל להסתיר מה שהולך בקרבך. אני כמעט בטוח שכבר עברת כמה דברים בחיים שלך ואינך סתם עוד מישהו נמוך שמחפש את הנאות החיים בלבד. גם אם תנסה להכחיש זאת לא תוכל.
חשבתי על משהו שיכול לעשות לך טוב: אני רוצה להזמין אותך לשבו"ש אצלנו בישיבה. ככה תוכל להכיר את הישיבה יותר לעומק וגם נוכל להכיר האחד את השני טוב יותר. כמובן אתה מוזמן בשמחה, מתי שנוח לך ואיך שנוח לך.
דוד
ישיבת צפון תל אביב
(נוב, רמת הגולן)
נ.ב.
צרפתי כאן את החוברת של הרב נריה, כמו שהבטחתי.
אתה יכול לשמור אותה אצלך, אל תחזיר לי אותה.
----------------------------------------------------------------------
אמציה קרא את המכתב. האמת שהוא קצת שכח מכל זה. עברו כל כך הרבה מאורעות מאז אותו היום. בעצם, באותו יום שהוא דיבר עם דוד, הרב בריזל נהרג. הם רק סיימו לדבר וגל שמועות החל רוחש בישיבה. כאילו עברו כמה חודשים, אולי כמה שנים. לפחות זו התחושה.
המכתב החזיר אותו פתאום להתלבטויות של שנה הבאה. האמת שאין לו ממש כח להתעסק בזה, בינתיים הוא דוחה את כל העניין הזה. אין סיכוי שהוא כרגע ילך לשבו"ש. אולי בקיץ, אולי באלול. כן, הכי הרבה הוא ילך בזמן אלול, לא חייבים להיות רשומים בישיבה בינתיים. הרב שטרנבוך דאג שכולם ילכו לדחות, הוא אמר שאין מה להפסיד. כדאי להשאיר את האופציה של לימוד בישיבה, אפילו מי שאינו בטוח שרוצה בכלל ללכת. בכל אופן, אמציה כבר דחה ובינתיים אין לו שום חובה למצוא ישיבה.
את החוברת של הרב נריה הוא קרא והאמת שהיא הייתה נראית לו מוזרה; לא כך ציירו לו את הרב נריה כל השנים. "בני הישיבות בזמננו אינם רואים את שחרורם כזכות אלא כחובה", כתב הרב נריה, "וגם אם אצל חלק מהם הופכת הדחייה לשחרור- לא משוחררים הם, אלא משועבדים הם למשמרת הקודש בישראל... לצערנו אין עודף של בני תורה, אין לנו עודף של חלוציות רוחנית...".
אף פעם הוא לא שמע שהרב נריה מדבר על דחייה, ועוד יותר גרוע, על שחרור מהצבא; הרי הרב נריה הקים את ישיבות בני עקיבא?!
האמת שאמציה לא בדיוק היה שם; הרי לא בטוח שהוא ילך לישיבה בכלל. וגם אם כן, אז אולי לשנה; אחר כך הוא מתכנן להתגייס. אבל, מכל מקום, הדברים של הרב נריה נראים לו מחודשים. הוא זוכר כשהוא דיבר עם דוד באותו היום והוא לא הבין מדוע הם עושים את הצבא כל כך בדיעבד. הוא תמיד גדל על שילוב של ספרא וסייפא, הוא זכר את הדרושים של הרב שלמה על עדינו העצני, דוד המלך, שהיה רך כתולעת בלימוד תורה וקשה כעץ ביציאתו לקרב. לאן כל זה נעלם? הרב נריה כותב שם עוד: "אין לימוד תורה שלמה ומגמות חומריות יכולות לדור בכפיפה אחת"- הצבא זה מגמות חומריות? בניין הארץ זה חומרי?
משפט אחד במכתב של דוד תפס את אמציה באופן מיוחד:
"תדע לך שלא תוכל להסתיר מה שהולך בקרבך. אני כמעט בטוח שכבר עברת כמה דברים בחיים שלך..."
המשפט הזה הדהים את אמציה: "איך הוא יודע מה אני מרגיש? כנראה הוא מבין משהו מהחיים שלו. אולי כדאי שאני אכתוב לו; גם כאות תודה וגם אני אוכל לשאול אותו כמה שאלות על החוברת. ואולי אני גם אספר לו על הסיפור עם חיים והקבר של הרב בריזל..."
---------------------------------------------------------------
בס"ד
דוד,
שלום!
איך אתה מרגיש, הכל בסדר?
כתבת שאתה לא יודע אם אני עוד זוכר אותך, והאמת שבהתחלה כשקיבלתי את המכתב הופתעתי, אבל מיד נזכרתי בך, למרות שעד רגע קבלת המכתב כל השיחה שלנו קצת נשכחה ממני.
האמת שאני רוצה לספר לך מדוע. קצת אחרי שעזבת את הישיבה שלנו, נודע לנו שאחד הרמי"ם נרצח בפיגוע במחנה יהודה. אולי יצא לך לשמוע את שמו- הרב בריזל, הרב אברהם בריזל.
כל הסיפור של הרב בריזל טלטל אותי מאוד. אין לי כוח לכתוב יותר מדי במכתב, אבל הרב בריזל היה ר"מ שלי שנה שעברה והיחסים בינינו היו לא משהו, בלשון המעטה. גם קרה לי איזה סיפור מוזר בקשר לזה, אולי אני אספר לך פעם, אם נמשיך להיות בקשר.
כרגע לא בא לי לבוא לשבו"ש, אולי בקיץ, אני לא יודע.
קראתי את החוברת של הרב נריה, והאמת, אני רוצה להגיד לך, היא מוזרה. זה ממש לא מה שהכרתי. מצד אחד החידוש פה מפתה אותי. אולם מן הצד השני הוא לא מאיר לי, אני לא רואה פה מה שגדלנו עליו בישיבה, אני לא רואה את מה שגדלנו עליו בבני עקיבא, וגם לא מה שגדלתי עליו בבית.
חוץ מזה, איפה החיבור לטבע, למציאות? לפעמים רק המחשבה על לשבת בישיבה ולהסתגר ב"ד' אמות של הלכה" מדכאת אותי. ככל שאני חושב על זה, הישיבה נראית לי רחוקה יותר מתמיד.
אני לא יודע איך מלמדים אצלכם, אבל אותי לימדו שיש הרבה חשיבות להתפתחות של ארץ ישראל. לא תצליחו לשבור את המיתוסים שגדלנו עליהם: ברל כצנלסון, רחל המשוררת, האדמו"ר החלוץ...
אני רואה שכבר כתבתי יותר מדי למכתב אחד. אשמח אם תוכל להעלות כיווני מחשבה.
בינתיים עד שניפגש
להתראות
אמציה
תגובות
כתיבה מצויינת, אבל היה קצר מדי.
הכיוון של העלילה באיזשהו מקום הזכיר את "נגד הזרם", של רועי אביחי. :) [אבל זה שונה. רק טיפה הזכיר.]
יש"כ!
אני במתח!!