תולדות עם ישראל - מהשיעבוד במצריים עד מלחמת לבנון השנייה.
פרק א - סוד משפחתי.
טוביה בן ה14 וחצי קם מעל מיטתו בזריזות שתה מעט מים,התלבש,והתיישב לייד החלון. הוא חיכה לבני דודו, עמרם, ויוסף,כדי לצאת יחד איתם לעבודה לפני סיבוב האכיפה של השוטרים המצריים בשעה שש. משפחתם של עמרם וטוביה היתה בין משפחות הבודדות ששמרה על ראש זקוף ולא נפלה להרגשת אין אונים ובעקבות כך - להכנעה ויאוש בעקבות השיעבוד.
לא פעם חשבו הוא, עמרם ויוסף מה הסיבה לכך, מה נותן למשפחה את החוסן הנפשי הזה. אולם כל פעם שניסו השלושה לברר הם נענו בשתיקה רבת משמעות ובסירוב נחרץ לדבר על משהו שקשור לדברים משפחתיים שנמצאים מתחת לפני השטח. הוא התנער מהרהוריו כששמע רחש מהמירפסת הסמוכה לצידו האחורי של הבית, כנראה ההורים עברו לשם כדי שהוא לא יוכל לשמוע את שיחתם במקרה שהוא לא ישן, הוא התקרב בצעדי חתול אל המבואה האחורית והקשיב.
"מה רצית להגיד לי דינה?" שאל אביו של טוביה,אברהם.
"שמעתי שהיתה פשיטה מצרית על ביתו של אלימלך הזקן."
קול של זכוכית מתנפצת נשמע מהמרפסת. "וואו" הרהר יוסף לעצמו "אם אבא שבר את קנקן הזכוכית היחיד שלנו כנראה הבשורה הזאת מאיימת במיוחד".
"ומה מצאו שם? ומה קרה לאלימלך הזקן?"
טוביה נרעש, אביו, אוהב האדם, ששינן להם אין ספור פעמים את המצווה העצומה של גמילות חסד - הוא מתעניין דבר ראשון ברכוש? הרי לא ייתכן שהוא מתכוון לתינוק - דוד אלימלך אלמן מזה חמש שנים ואשתו לא יכלה להוליד כבר זמן רב לפני פטירתה - היא נפטרה מבוגרת מאוד!
"כלום, לאלימלך שלום".
"למה נערכה הפשיטה?"
"לא ידוע"
"יכול להיות שמישהו הלשין?"
"מי?רק המשפחה יודעת על..."
"אל תאמרי את זה בקול, זה מסוכן!"
ָָָָָ
בעבודה היה טוביה מהורהר וספג אין ספור הצלפות מגלב."מה קרה לך היום?" התפלא יוסף בערב בעוד הוא עוזר לו לחבוש את פצעיו.
"שמעתי הבוקר משהו מוזר..."
"דוד אלימלך?" התפלא יוסף"מה יש להם לחפש אצלו? שמעת מי ערכו את החיפוש?"
"הממ..." הרהר טוביה וחבש את הפצע האחרון. "אני חושב שבסוף השיחה הם הזכירו את ה"חיצים האדומים" או משהו כזה.
"מה?!"
"מה קרה?"
החיצים האדומים זו יחידת העילית של המשטרה המצרית, הם ממונים על דיכוי המרידות החמורות ביותר ומופעלים אישית על ידי יועצי פרעה!"
"מאיפה את היודע את זה?"
"אתה יודע במה אבא שלי עוסק..."
טוביה השתתתק מייד, אביו של יוסף עסק בחילוץ תינוקות אל איזורים נידחים במצריים כדי להצילם מהגורל האכזרי שהיו צפויים לו.סביר שידע הרבה במסגרת עבודתו...
"טוב" קטע את השיחה עמרם " באו נסתלק מפה, מחר ננסה לגלות על מה שומרת המשפחה בקנאות שכזו".
הם הסתלקו לעבר בתיהם, גופם מותש מעבודת הפרך ומוחם מלא שאלות.
*****
בארמון בפאתי עיר המלוכה התכנסו מפקד יחידת "החץ האדום" לבוש במדי יצוג, מכנסיים קצרים מבד אדום חולצה אדומה קצרה מעליה שריון כסוף ודק וגלימה בצבע, כמה מפתיע - אדום - כרוכה על כתפיו, פגיון על חזהו וחרב ארוכה משתלשלת מנדן שמוצמד לחגורתו. חרטום צר פנים בשם בניר - יועצו האישי של המלך. ו - המלך בכבודו ובעצמו, בחדר נכחו גם שני שומרי ראש.
פרעה פתח את הישיבה "ובכן?" שאל בקול תקיף את ראש יחידת "החץ האדם".
"כלום" ענה איש הצבא, משפיל את ראשו.
"אני רוצה להבין" התערב החרטום "אתם הגעתם ולא מצאתם כלום?"
"אכן כך".
"כלומר המודיע שלנו לא אמין?" שאל פרעה.
"לא יודע" ענה החרטום" לדעתי כדאי לחכות עוד קצת ולבדוק את ההתפתחויות".
"הצעתך מתקבלת" ענה פרעה וקם מהשולחן.
מפקד יחידת "החץ האדום" חזר לבסיסו, ופרעה מיהר לארמון לדון בגילויים החדשים.
תגובהתגובות