20/10/06
המבט של ד"ר ליבוביץ הספיק. "אני מצטער" הוא אמר "טל איננו".
אמו של טל קרסה אל זרועות בעלה, גבי.
"שמישהו יביא לה מים" ביקש הדוקטור ואחות מנוסה אצה להביא.
"לאאא.. זה לא יכול להיות שטל שלי...שטל שלי.. התינוק שלי..." יבבה האם מכונסת בזרועות האב. "זה לא הגיוני גבי. שטלטול שלי... שהוא לא פה..."
הדמעות זלגו בלי מעצורים מעיניה, "לאא.. טלטול שלי.." המשיכה האם ליבב.
הדוקטור והאחיות פינו את המקום על מנת שהמשפחה תתאבל לבדה. ובחדר, המשיכה האם לבכות, "הוא היה האור שלי... האור בתוך כל הצרות האלה.. טלטול המלאך שלי.. התינוק שלי...אתה מבין גבי? האור. ועכשיו...עכשיו... איננו..." בכי חנוק מילא את החדר. הפעם היה זה האב שהחזיק באם על מנת שלא תיפול "הקטן שלנו גבי. טלטול. אתה מבין? וזהו. וזהו. טלטול שלי... איי.. איי...".
בצד, עצור, שקט ולא דומע עמד ירון. המראה של אימו מיבבת מבלי לעצור ושל אביו המנסה לתמוך בה וכושל בעצמו, צרב בו. שתי מילים צלפו בו שוב ושוב. מכות. מכאיבות. החדר הסתחרר סביבו. "טל איננו".
20/10/08
עיני כל האנשים באולפן הופנו אל איתי ואריק שהיו באמצעה של התדיינות סוערת.
"... אתה מבין? וזה עוד רק הסיפור של איוב. תחשוב שיש עשרות, מאות, אלפי סיפורים כאלה שאני יכול למנות לך. המון צדיקים סובלים. צדיקים גדולים.. וה..."
"בסדר, אז רק חיזקת את השאלה שלי איתי. אתה בעצם מסכים איתי. גם אתה אומר שהמון צדיקים סובלים ושיש עוד יותר סיפורים ממה שאני מכיר. אז מה אתה רוצה להגיד לי בזה? לא הבנתי. הנה, עובדה, צדיקים סובלים ורשעים נהנים"
"אריק. תן לי לסיים. אני רק מחדד את השאלה שלך ואז אענה. חוץ מזה שאני מודה ומתוודה בפנייך שהקושיה הזאת הטרידה גם אותי לא פעם ואני בטוח שעוד רבים כמוני. תן לענות, אני אענה"
"צודק. אני שותק"
איתי נשם נשימה עמוקה. למעשה בעשר הדקות האחרונות רוב הדיון התנהל סביב שאלותיו של אריק ותשובותיו שלו כשפואד מביט בהם כלא מבין דבר, גיטצ'ו מהנהן כל אימת שאיתי מוציא מילה מפיו, ושקד. שקד מבולבלת...
איתי לקח נשימה עמוקה. נזכר בחיזוקים האימוניים שקיבל אחרי מותו של שחר ואמר, "תראה, אלוקים נותן גם לצדיקים סבל בעולם הזה כדי שיהווה תיקון לחטאים קלים שהם עשו. הרי ברור לכולם שאין שום בנאדם שלא חטא מעולם ולא נכשל בשום דבר, וכך גם הצדיקים. "בשביל מה כל זה?" תבוא ותשאל... כל העונשים והסבל הזה הם כדי שבעולם הבא, בעולם הנצח הם יוכלו לחיות בשלווה מוחלטת. לכן הוא "מנקה" אותם כאן. אבל הרשעים, החוטאים, עיקר החיים שלהם זה בעולם הזה לכן אלוקים נותן להם ליהנות כביכול. אבל בעולם הבא הם יקבלו את העונש שמגיע להם. חוץ מזה שזה מאד הגיוני כל העסק הזה. תנסה לדמיין מצב שמישהו עושה מעשה טוב ומיד מקבל את השכר שלו ומי שעושה מעשה רע מיד נענש. אם זה היה ככה לא היה לנו שום ניסיון אם להיות בסדר או לא בסדר כי השכר והעונש היו ממש מוחשיים ומיידיים. ובשביל ליצור את הניסיון הזה הקב"ה מטשטש קצת את השכר והעונש" סיים איתי את נאומו והתנשם קלות.
"אחי. חתיכת נאום הרבצת פה" אמר אריק "ואני חייב לציין שזה היה מקסים והכל טוב ויפה אבל מה אם אני לא מאמין בכלל בעולם הנצח הזה שלך? אה? בעולם הבא הזה? לי זה נראה כמו המצאה אחת גדולה. תכף תגיד לי שאתה גם מאמין בזה שיחכו לך גמלים ונשים יפיפיות. בטח פואד יוכל לספר לך על זה הרבה. לא?"
"אתה אל תצחק על הדברים האלו" כעס פואד "לעולם".
"תירגע. יש לי את הזכות המלאה לחשוב כל מה שאני רוצה וגם כל מה ש.."
"טוב. טוב. טוב. טוב." קטע המנחה את התגרה המתפתחת "אנחנו נצא להפסקת פרסומות קצרה ומיד לאחריה ההפתעה שהכינו לנו המתמודדים. רק שתי פרסומות וחזרנו"
בזמן שעברו לשדר את הפרסומות עומעמו מעט האורות באולם ושתי מאפרות קצוצות שיער נכנסו כדי לסדר את המתמודדים על מנת שימשיכו להיראות במיטבם גם בדקות האחרונות של הראיון.
"תזוז קצת ימינה בבקשה" ביקשה קצוצת שיער אחת מפואד.
"ואז אני אשב לידו? בחיים לא!!" ענה פואד וסימן לעבר אריק.
איתי שכבר הספיק להבין מה עלול להתרחש קם מיידית והחליף עם אריק מקום. הלה הודה לו במנוד ראש "אני אומר לך. עוד דקה היית נכנס בו" הוסיף.
איתי חייך. "אז מה? יש עוד כמה שאלות שאתה רוצה לשאול אותי בנושא הקודם?"
"יש עוד הרבה" ענה אריק.
"אני ממש אשמח. לא אוהב שזה נשאר ככה לא סגור"
"כן. מסכים איתך. כיף לנהל איתך ויכוח בנאדם.."
"ויכוח?" צחק איתי "לא הייתי מגדים את זה ככה"
אישוניו של אריק התרחבו וצחוק אדיר איים לפרוץ מפיו, איתי שלא הבין מה היה מצחיק במה שאמר, הפנה את מבטו אל הנקודה בה בהה אריק. רם עמד שם עם אחת מקצוצות השיער וצרח עליה במלא גרונו. בהחלט מראה מעלה גיחוך.
"עצבני הבחור הייתי אומרת" אמרה שקד.
"מה? גם את שמת לב?" שאל איתי.
"אי אפשר שלא לשים לב לזה, הא?" חייך אריק.
"יצאת מההלם. זה הכי חשוב" אמרה שקד "נראתה ממש כמו מוכה טראומה כשראית אותו"
"מוכה טראומה? זו התנסחות עדינה. הייתי בפוסט טראומה. הבנאדם הזה מטורף לגמרי"
"כן. איך אבא שלך מסתדר איתו? הוא מודע לכל הבעיות האלה שלו?" הצטרף גם גיטצ'ו ל"דיון הפסקת הפרסומות" שנפתח.
"האמת זה מסוג הדברים שאבא שלי לא משתף אותי בהם" חייכה שקד "אם הוא בכלל משתף במשהו..." הרהרה.
איתי, אריק גיטצ'ו הסתובבו אל עבר הקהל שבאולפן שכן רם דאג לשתף אותם באוזניות, בעובדה שהפסקת הפרסומות נגמרת עוד 10 שניות. איתי הרגיש ממש לא בנוח עם כל כמות האיפור המגוחכת שהייתה מרוחה על פניו. אך כמובן שלא העיז להגיד דבר על כך כשרם בסביבה.
"ובכן, חזרנו מהפסקת הפרסומות הקצרה.." אמר המנחה "וכעת לחלק היותר אומנותי שלנו. כל אחד מחמשת החבריה שיושבים כאן איתי הכין לנו איזשהו קטע. סיפור קצר, שיר או קטע מוזיקלי חדש. אף אחד מהקטעים שיעלו כאן משתתפינו ברוכי הכישרון איננו מוכר. וכעת, למה לפטפט, הבה נתחיל... בבקשה שקד..."
"טוב. אז לי יש כאן קטע קצר וחמוד. האמת זו בדיחה מוכרת אבל היא ממש מתארת את מצבי, כך שמאד התחברתי..." הסבירה שקד והחלה לקרוא.
"ילד בשם יואל
הביא פעם לביתו
תעודה לאביו הפועל,
שעבד קשה למחייתו.
מספיק בקושי בחשבון
ובלתי מספיק באנגלית,
והאב נתקף חרון
כי בושה הבן המיט.
ואז פתאום בקצה התעודה
בציון ליד המקצוע זימרה
הופיע לו בבדידות מזהירה
הבל ייאמן: מעולה, עם סימן קריאה!
האב הנדהם
בזריזות מפתיעה
סב ליואל התם
והפליק לו סטירה איומה.
ויואל כולו כאוב,
עצוב ומדוכדך
לאביו בקול עלוב
פנה וכך לו שח:
"הכיצד זה נזכרת
כעת לסטור לי הסטירה
לאחר שציוניי ראית
חשבון וגם תורה?
טבע וכו- מדחי אל דחי
ודווקא בזמרה
לי סטרת על הלחי?
אז האב בקול בר-סמכא
ענה בפתגם אדיר:
"עם תעודה כשלך
עוד יש מצב רוח לשיר?"
שקד סיימה לקרוא את הקטע שזיכה אותה במחיאות כפיים ופנתה אל הקהל "האמת. שאת הקטע הזה לא אני כתבתי. חברה טובה כתבה אותו למעני. לצערי הרב אני מנועה מלהזכיר את שמה. אבל תודה!!"
נטע חייכה בקהל והמשיכה להביט במתרחש באולפן. לאחר שקד עלה פואד עם מונולוג ארוך בנוגע למצבם של ערביי ישראל, אחריו אריק עם קטע מוזיקלי שהלחין ואחריהם גיטצ'ו עם מופע סטנאד אפ מוצלח מאד שרובו היה מאולתר.
תורו של איתי הגיע. הוא היה האחרון. זה שיחתום את הדיון.
"טוב" הוא פתח "הקטע הבא הוא קטע שעוסק בנושא שמאד חשוב לי ואני בטוח שלעוד רבים. אבל הוא לא נכתב על ידי. גם הכותבת שלו ביקשה ששמה לא יוזכר. לכן אעמוד בהבטחתי ורק אומר שהיא ממש כאן באולפן. יושבת בשורה השלישית, בכסא הרביעי כך שאת המחמאות אני מתאר לעצמי שתדעו למי להפנות..."
"אגב, זו אותה האחת שכתבה גם את הקטע שלי..." הוסיפה שקד וחייכה.
המבטים באולם ננעצו בנטע. למעשה הכל התחיל מהמבטים שנעצו בה היושבים בשורתה שהבינו במי מדובר ולאחריהם השורה שמאחור וזו שמקדימה וכך כל היושבים באולפן נעצו בה מבטים סקרניים. נטע במושבה הסמיקה קשות ואיתי על ה"במה" החל קורא...
השה לעולה
"כמה זמן יימשכו תמרות אש בין ערביים?
וראשי ממשלות ששלומם עם מצרים.
ומנגד זעמם של אומות העולם
שאינן חסות על אותו שה, התם.
המצפן כבר הורה על שעת הלחימה
וחמאסניק אחד ללא חת ואימה
ישגר אל שדות שפורחים-מרגמה.
ומנגד חייל שיוצא חגור עז
מאחוריו כל עמו, חששו חיש נגוז.
ירח חיוור נוצץ במרום
ורובה מכוון אל מטרת הלאום.
דם, עשן, כאב, זיעת קרב
הרס. שקט. חיל שלא שב...
מנהרות חפרפרת ביד שקדנית
הרסנו אחת. אחת של מאית.
הסכין אל השה מתקרב, מתקרב
והקל שם למעלה כועס. ואוהב.
האם יישחט?
יהרוג אב, הבן?
ועוד רגע יהיה כבר
שלום עם ירדן...
וייקח האויב מאכלת ואש
וחיוך בפניו, חיוך של כובש(?)
"וילכו שניהם יחד". העם וצבא חייליו.
והשה לעולה. ותמימות שתי עיניו.
"וישלח היד עם המאכלת לשחוט את בנו".
אך מן השמיים לא ירד מלאך. ירד הקל בכבודו ועצמו.
ואמר "לא תשלחו ידיכם אל הנער"
הוא בני.
והנה מן היער-
חייל נאחז בחודו של התער.
ואמר לו הקל-
"השליטה, העוצמה, אליך מיד
יינתנו בעוד רגע לנצח. לעד"
ויען השה- "קלי. שמי גלעד."
העביר הקל רוח מצפון לדרום
וגשם ירד לו בשמי המרום.
הלחימה שהייתה, ותהיה ועודנה
תישא עוצמתו של השה.
ואיננה.
והשעיר לעזאזל ימלמל בין שפתיו-
"הלא הלכו אז שניהם. יחדיו"
אל תשכחוני. ותלכו בלעדי שנית.
שלכם-
השה לעולה.
גלעד שליט"
איתי סיים לקרוא את הקטע ותשואות רמות מילאו את האולפן. מזוויות עינו ראה איתי שאף הבלתי ייאמן מתרחש, רם מחא כפים מאחורי הקלעים וחייך בשביעות רצון לקצוצת השיער עליה צרח לפני דקות מספר. היושבים באולפן ממש איבדו את עשתונותיהם. הם ירדו אל השורה בה ישבה נטע וניסו לפלס את דרכם אליה. ובין כל ההמולה שסבבה את נטע במושבים ואת איתי באולפן עצמו הם הצליחו לתפוס זו את מבטו של זה. ולחייך. כן. היה שם חיוך גדול.
תגובהתגובות