איש משכיל פעם היה
ששב לו בחדרו וקרא,
הקיש ובחן ניתח והסיק
ואף לאוכל ושינה לא הפסיק.
הכיר בע"פ את סטוי ואת מאן
ואף "מומחה" נחשב לכל עניין,
לפני חבריו חפר דש ונאם
והרגיש עליונות על בני האדם,
כמעט דרש לו כתר מלכות
אילו בעל הלך היה לחומריות.
אך שם מקיר אל קיר
במלכותו שמעל לעיר,
שם שינה רצופה מחשבות
ללא חיוך, ללא דמיון חלומות,
היה האדם בודד לבדו
ללא משמעות השווה בעינו,
לא חיים או חברה
עבודה או אישה.
איש משכיל הרי היה
שישב לו בחדרו וקרא.
תגובות
המבנה כל כך טוב. הרעיון מקסים. תודה.
שיר מאוד חזק המשקף באמת את חיוו של האדם החושב.
את דעתי אמרתי כבר, אז..:-)
יפה מאוד.