בס"ד
עומדות רגלי בפתח ואינני מאמין,
זוּ את, אהובה; אחר כה הרבה שנים!
מאז שנפרדנו הדמעות כה רבות,
עתה כששבנו – מאושר הן זולגות.
כל יום אשר חלף בלעדייך,
נדמה כשנה בַּכְּמִיהָה אליך.
כל אזכור של שמך עורר געגועים,
אליך, יפה, השוכנת בין הרים.
חמדה, תמה, משאת לב יקרה,
נשוב אל ביתנו ולא נפרד עוד מעתה.
באש זרה הִצִתּוּך זדים טמאים,
ובאש קודש תִּבָּנִי וישובו התמידים,
ירושה של זהב – שלנו את לעולמים!
תגובהתגובות