ושוב על פרשת דרכים
כשנהרות של אש בתוכי מתלקחים
עיניים מרימה אליך, מורה הנבוכים
תן בי כֹח, אבא, להתמיד במסע החיים.
נחילים של דמע מאיימים להטביעני
רגשות מעורפלים כגלים בי גועשים
אנא, אבי, מתהומות משכני,
תן בי כֹח להעפיל לפסגות הרים
כי הדרך העולה בית אל
דרכי שלי היא
מתפתלת, מתמשכת, מתעתעת בי
רגע היא עולה, ורגע היא יורדת,
והנני נבוכה, באמצעה עומדת.
רוצה להלחם בחושך האופף
בחרבות של אור למולו לנופף
בתוך-תוכי, בעולמי הפנימי
למצוא את השביל שאבד לי, שיובילני אל עצמי.
תגובהתגובות