הנני צועד ולא נע
ומזוודתי מליאה זיכרונות
חיי כנעצרו בשממה
ומה עליי לעשות?
פליט, צועקים ילדים
ילדים אשר בדמיוני
קופצים בהתלהבות ורודפים
ונמוגים בזיכרון טובעני
פליט אני לא מאדם או חברה
ואוכל ושינה לי בשפע
פליט אני ממקום וקהילה
ללא בית או ישוב של קבע
והנה האנושות נפרשה לפניי
ואיה עלי לפנות?
וצחקוק ילדים נשמע באוזניי
ואצחק ואלך לעשות
תגובות
ההתייחסות אל הילדים, אל היחס שהפלט מקבל מהחברה (או שהוא מדמיין שכך רואים אותו, או כך הוא רואה את עצמו), משתנה מהבית השני שם הוא הקרבן. ובבית האחרון הוא צוחק יחד איתם והם כבר לא מהווים קונטרה כי אם ילדים חמודים.
בכל מקרה, פירוש שלי, כתשובה לשאלתך