במקום שבו נגמרות הדמעות.
אז מתחיל
הראש לפעול,
העיניים לראות,
הלב להרגיש.
מרגיש את השמיים בוכים
את השמש פחות חזקה
את המים פחות צלולים
את הטעם יותר טפל
את החור שנפער שגדל והולך.
במקום שבו נגמרים הרגשות.
אז צפים מראות, תקופות, זכרונות.
זכרונות טובים,
עם הטעם הטוב.
זכרונות גם רעים,
הם בונים ומלמדים.
הזמן לא תלוי,
הוא ממשיך ונוסע.
אין תחנות ביניים,
ואם פספסת - פספסת.
הוא לא יעצור ולא יבוא עוד אחר.
אתה קורא אחריו - "עצור!"
"לא הספקתי, לא עיכלתי, לא התכוננתי לרגע"
אתה עומד מולו חסר אונים
אך ללא רחמים -
הוא ממשיך ונוסע.
במקום שבו נגמרות הדמעות.
זה נגמר, אתה ממשיך הלאה.
אתה בונה וזורם, פתאום רגע עוצר.
נזכר. חווה מחדש.
והדמעות עולות
שוב...
תגובות
ימים, ימים בעקבותיו לוקח...