ויעלה בן אנוש ליצועו ויישן
וחשכה התפשטה מסביב
ולובן ירח הבהיק בין ענן
לבלוב אחרון של אביב
וישבו אז בצוותא, במעגל, אנשים
בדיבור נכסף לפדות ציון
הרחק שם ביער בין העצים
חזון נביאים, אקדח ורימון
שם ברקב המצבות הקבורות
בו המתים התייאשו זה מכבר
חצבו הבנים בתי נבואות
ולפידי אש שרפו את הכפר
אנשים אלו נבחרו בקפידה
לפי המזל וכוכבי הרקיע
והנותרים נשלחו למיתה איומה
ונערמו על גויה, מקללת הקליע
ואותו הירח, המשיך להאיר
על אדם ועולם שחטא
ומעגל האנשים הולחן אז לשיר
צלילי מיתה בנהי השירה
ועתה הגולה לזיכרון רותך
באש ברזל עצמות האדם
ומלכות ציון עוד נודד ומך
וקול חלוצים נעלם, נדם.
העצים נשארו והיער נותר
והירח עודו עומד ומביט
ואף הכוכבים ששלחו לפונאר
לא פגעה בם המשחית
אודים חלולים פסעו בדממה
מאותו מעגל זיכרון, תעתוע
חורשים חרש בליבם נקמה
צוואה היא לדיראון, וגעגוע
ויעלה בן אנוש ליצועו ויישן
וחשכה התפשטה מסביב
ולובן ירח הבהיק בין ענן
לבלוב אחרון של אביב
תגובות
שכוייעח!
גם כאן הייתי מוריד בהתחלת השיר את הוי"ו ובמקום "ויעלה"
הייתי כותב'עלה'.