פורסם בתאריך כ"ד בתמוז תש"ע, 6.7.2010
נדנודים
על עולם בקטן
אני מתנדנדת.
עיתים מתרוממת,
עיתים נופלת.
השמימה עליתי
עננים מחבקים,
ציפור מחייכת
וכוכבים מנצנצים.
רוח מלטפת
ואני משתזפת
אי שם בשחקים.
עכשיו אני נוחתת-
בחוזקה נופלת
איברי מתפרקים.
הייתי בשמים,
לשניה עצמתי העיניים
איך הגעתי לכאן?
על נדנדתי אני מונחת
ציפור מציצת
שיר ניחומים...
ואני תוהה ושואלת
זה כך או אחרת?!
אחרי כל עליה יש ירידה?
מתכוננת להמראה,
לוקחת תנופה.
מאמינה שהפעם לא אפול!
________________
מוקדש למתנדנדים
תגובות
יש גם הרגשה מעיקה של חזרה על הרעיון, כאילו את לא מתקדמת לשום מקום. ואת זה אפשר לשנות.
אשמח להיות לעזר. :)
בהצלחה.