בוכייה.

על דמעות הזולגות לשווא,
על מציאות קרה וקודרת,
על בכי הנישא ללא קול,
על בדידות קשה מנשוא.

על חיי סבל וייסורים,
על אדישות העוברים ושבים,
על כאבי הזועק מתוכי,
על צעקותיי שלא נשמעות.

על הטוב שעזב, שבגד,
שהפך ללהט חרב מתהפכת,
על אורי היחיד שמכאיב,
שמכני בעוז יומם וליל.

על תקוות נפשי היחידה,
שמייסרת נפשי בדממה,
על לילות בלי שינה,
והרס גדול ומחסור.

על כל חבר שגילה פרצופו,
על שהם לא מי שחשבתי,
על השתיקה שעליי נכפתה,

על אלה אני בוכייה.