באש אהבתי, אש געגועי
-כואבת-
את משאי, את ייסורי
ובליבי אישי יוקדת-
לך אלי תשוקתי
איזה צמא עצום נפער בי
בעומק נשמתי.
דלת שנפתחת,
חבל משתלשל
מושכני למעלה.
ובין שתי קצוות-
-מהורהרת-
-מתלבטת-
תורה לבני אדם ניתנה
ולא למלאכי עליון,
אך איך ניתן פה לשומרה-
אל מול כל השאון?!
מוצפת קולות,
מוקפת צלילים,
בין למעלה ללמטה
כוחות מנוגדים.
רגע נוסקת,
רגע שוקעת,
יש ואישי בי כאילו גוועת.
אולם תמיד היא בקרבי מלחשת,
לנצח לא יידם קולה.
ולוואי ותהא היא השלהבת
למעלה מאליה עולה
תגובהתגובות