"...אבל עבירות שבין אדם לחבירו אינו נמחל לעולם [...] עד שימחול לו. לא רצה חברו למחול לו מביא לו שורה של שלושה בני אדם מריעיו ופוגעין בו ומבקשים ממנו. לא נתרצה להם - מביא לו שניה ושלישית, לא רצה - מניחו והולך לו. וזה שלא מחל - הוא החוטא..." [שולחן ערוך, רט"ו]
שוב.
שוב עוטף הכלום.
עננים מכסים ירח מלא.
הטיפות טופפות בשמשת מכונית.
ושתיקה מעיקה.
השכחה טשטשה, המסך מעומעם.
עקבות זכרון, מכתבים ותמונות.
ואז,
שני ברזים נפתחים.
המים מלוחים.
סליחה היא שכחה,
הטבעה אגרסיבית של קורות זכרון.
המוח הוא אגם.
האגם שוקט, קורות עץ צפים.
ודווקא בשעת אריה כי ישאג.
קשה. קשה לשכוח.
האגו שוב מתנפח.
התגוננות אוטומטית.
מול הרצון לטוב. לטוב מוחלט.
הוי!
כל המעביר על מידותיו מעבירין לו כל פשעיו.
תגובות
יותר ברור?... :)
אחד המדהימים שכתבת אי פעם, יקירה.
שמרי על קשר...