[יותר]

לק"י

אחרי הכל,

אלו אותם הרים

ואותן בקעות

עטורות טלאים-טלאים של שדות,

הנפרשים כשמיכה מנחמת.

ואלו גם

אותם כפרים,

בתים בנויים-למחצה

ואותם גגות אדומים,

יישובים אצילי-מראה

הניצבים מנגד.

אחרי הכל,

זו אותה הרוח

המנשבת בכל פינה

ואותם פתיתי-שלג

שמשמחים ילדה קטנה

צוחקת בהיחבא.

וזוהי גם

אותה הנחישות,

העומדת בכל הקשיים

ואותה מסירות

שהגשימה מה שאחרים

חלמו כל-כך הרבה.

אז למה

אחרי הכל,

נדמה כאילו

ההרים האלה גבוהים יותר,

והגגות האלה אדומים יותר,

והשלג הזה לבן יותר,

והאנשים האלה

גיבורים

יותר?

[בין גליל לשומרון.]