בס"ד
מילה אחת קטנה
משנה את כל התמונה
אני לא ישנה
אני ממתינה
בהצגה שלי יש אלפי מערכות
המון גשרים של רגשות שצריך לחצות
פעם כועסת, ופעם שמחה
אח"כ מוחלת, אח"כ עצובה.
אבל תמיד מקשיבה ללב.
אהבה בלי גאווה. גם כשזה כואב
אבל משהו מוטעה כי בזו המערכה
לא אני צריכה לבקש סליחה.
והקהל נדם המנגינה פסקה
ואת גם וההצגה חדלה
הצגה בשתיים מדברת על החיים
עם רגשות שרואים על הפנים.
ואז את הלכת וההצגה הייתה ליחיד
ואז הבנתי גם אני טעיתי- כמו תמיד
אז אני קוראת לך להצגה בשתיים
על החיים איך לסלוח כשכואב בינתיים
ואולי לי עשו עוול
ואולי קצת כואב
ואולי מישהו פרץ לאוהל
האוהל של הלב
אבל הלב יכול עוד להתעורר
וכל הכעס עובר
מישהו את שער העצב סוגר
ואז בעל ההצגה מצטער.
סליחה לך חבר!
תגובהתגובות