בעת אבער בגלי החום החוזרים
וזיעה המנטפת, מרטיבה המצעים
שיניי נוקשות מקור וחום וכאבים
וכל צליל מתפוצץ בראשי, כרעמים
מחשבת אדם הופך לשגעון הזיות
מבהילים, מתעצמים אל מעבר לשפיות
ואדם נאבק, מתהפך בין השמיכות
ואיבריו החשופים- קור, והמכוסים-חום, בעימות
ונכנס המלאך, בשקט, בתקיפות
תומך בחולה לאמבטיה, מחליף המצעים
מסדר האדם, הבגד, המיטה ותרופות
ומניח מטלית רכה קרה על מצח קמטים
ועיני החולה סובלות, אסירות תודה
וגופו עוזב הלחימה ונרגע
ושוקע החולה לשינה נעימה
ובוקר שב, וצליל מרנין, ולא עוד לה למחלה
הנה קרבנות החורף החלו נופלים
כל אדם ומחלתו ותסמיניו
היו מלאכים, והטו כתף עם חברים
אל מול אימת החורף ופגעיו
תגובות
חריזה נאה
בס"ד
כל מילה, אמת.