אי שם במרחב בצידי הצדרכים
צומחים אלפי סוגים של פרחים,
כמעט כולם מתמידים בחיוכים,
למה? ככה. כי הם מוכרחים.
אי שם במרחב בין גבעות והרים
כל אותם הפרחים צומחים וגדלים,
יתכן שחלקם חשים ממש אומללים
אך כולם מחייכים כי לכך הם רגילים.
ואתה ההולך ולפרחים מתכופף
ומחפש את המסכנים שצריך ללטף,
שים נא ליבך גם אל אותם הפרחים
שבחוץ מחייכים אך בפנים אולי בוכים.
כי גם מי שמחייך ומתנהג כרגיל,
זקוק מידי פעם למילה טובה,
כי כל אחד, בכל גיל,
לא יכול לחיות בלי אהבה.
תגובהתגובות