האדמה הארורה ספוגה עוד בדם
דמם של מליוני יהודים,
אך אותם הקרואים אדם
שוב היום ניצבים ועומדים.
עוד להבה עולה ובוערת
ואליה מועבר הלפיד,
כי כל יהלום שנוסף לשרשרת
על נצחון ונקמה מעיד.
ומהדהדת הבקשה "יהודים, נקמה!"
והקול לא פוסק רק הולך וגדל,
ומצווחת הקריאה בתוך הדממה
"שם", אך לאוזני כל ישראל.
נכתב כפריקת רגשות אחרי קריאת הספר "להתראות, ילדים" של יהודית פריינד.
תגובהתגובות