פרידה מאוחרת
בוורדים שנתת-לי צמחו קוצים
וכשאני מחזיק אותן הן דוקרות.
כשאני מביט בדמותך-היא יורה בי חצים
וכמו מנבאת לי שחורות
האנשים שהיו לי, חוזרים והולכים
יורקים לעברי חטאים.
כל אמריך בלבי מונחים,
מותירים זכרונות נוראים.
תמונתך המונחת ליד מיטתי,
מעלה את כאבך לפניי.
והשעון המתקתק בין חדרי דירתי,
שוטף בדמעות את פניי.
הפרפרים הכחולים שהיו כאן,
נהיו אפורים בעזבך אותי.
מזכירים לי שהיה פעם גן,
שפרח כאן בינך לביני.
כל השורות שהשארת בחדר-
הופכות עכשיו לשירים עצובים.
הזכרונות, המילים, שרצים בי כעדר,
דובקים אליי ולא עוזבים.
בוורדים שנתת לי-גדלו קוצים
וכשאני מחזיק אותן, הן דוקרות,
וכשאני הולך בגנים, בין פרחים ועצים,
תמונותך ממטירה לי אורות.
תגובות
נגמר לי האוויר מלקרוא משפט כ"כ ארוך!!!
אהה, יש דרך לקרוא את זה? יש לזה קצב כלשהו? -תראה לנו אותו.
ובמילים אחרות, פיסוק ופיסוק ופיסוק ופיסוק. איפשר לקרוא שיר ככה...
המילים נראות טובות, הדימויים, אהבתי ממש את המבנה-מסגרת, המשקל טוב [לפי מה שאני מפסקת לעצמי..], רק פיסוקים..
עמוק מאד אבל ברור ומובן וכואב-כואב.
הייתי משנה את הבית:
הפרפרים הכחולים שהיו כאן,
נהיו אפורים בעזבך אותי.
מזכירים לי שהיה פעם גן,
שפרח כאן בינך לביני
לכזה:
הפרפרים הכחולים שהיו כאן,
האפירו בעזבך אותי.
מזכירים (לי) שהיה פעם גן,
שפרח כאן בינך וביני.
וגם הייתי משנה את הורדים בבית האחרון לשושנים. פשוט כי ורדים זה זכר ואילו שושנים זה נקבה. ולכן ורדים לא מתאימים מבחינה דקדוקית לשורה הבאה.
תודה רבה!
:)