עונת מעבר

 עונת מעבר
לתוך ארגז גדול אני אוסף,
כינורות שנגנו אצלי אֶבֵל,
ואז את חדרי אני עוטף,
בשירים ומזמורים של נבל.
 
פסנתרים שחורים שבורים,
שנתנו לי קינה בקולם,
עכשיו הם הולכים וחוזרים,
רצים ברינה בעולם.
 
ליצנים עצובים שליוו את דרכיי,
נופלים לצלילים של זמר.
אנשים בשחור, שקטפו מפרחיי,
מניחים אותם-בגדישים של עומר.
 
שדות שרופים, ומלאים בעשב,
צומחים עכשיו, מתמלאים שושנים.
זורעים לי שמחה, על אדמות של עצב,
וגדלים בניהם ארנים.
 
שבילים של חושך וערפל,
מתבהרים עכשיו-נותנים לי אורות,
והלב, שהיה עד עכשיו אפל,
מראה לי דרכים אחרות.