שתיקה סגורה
רציתי במבטי להבעיר
את כל שפגע בדרכיי,
ואז מעליי להסיר
את כל שרמס בפרחיי.
חיפשתי בנרות חשוכים
את האור, שיאיר את הדרך,
אך מצאתי כלים הפוכים
ושבריהם, על פתח בית-מלך.
אלוהים שלי, שנמצא בשמיים
גבוה גבוה מעל הכוכבים
עשה שיהיו אדם אחד או שניים
שיודעים, שאוהבים, שמבינים.
רציתי במבטי לשרוף
את כל האדמה והעצים,
ואז בדמעות לשטוף,
לכבות את האש והגיצים.
חיפשתי דרך אחרת,
שתקח אותי לבטח,
קלה, טובה וזוהרת,
שתפתח בלבי עוד פתח.
אלוהים שלי, שנמצא בשמיים
גבוה גבוה מעל הכוכבים
עשה שיהיו אדם אחד או שניים
שיודעים, שאוהבים, שמבינים.
ניסיתי לחייך,
רציתי לצחוק,
לא ידעתי איך,
יכולתי רק לשתוק.
אלוהים שלי, שנמצא בשמיים
גבוה גבוה מעל הכוכבים
עשה שיהיו אדם אחד או שניים
שיודעים, שאוהבים, שמבינים.
תגובות
הזכיר לי את המדרש על רשב"י שיצא מהמערה ושרף במבטו הרבה דברים...
הערונת----החזרה על הפזמון נראת לי מיותרת אולי אפשר לשים פזמון אחד בסוף. אבל---זו כמובן דעתי בלבד...
הצלחה בהמשך!