כולם עוזבים
כולם עוזבים עכשיו
ואז נשאֶר לבד.
רק אני מדבר אליו
ועכשיו רואה-הכל אבד.
כולם הולכים עכשיו,
זה רק אני ואלוהים.
כאב הולך ושב.
מזכיר שהיו כאן אנשים.
בתוכי אש בוערת,
שורפת הכל מסביב.
מרכבת שדים דוהרת,
מפילה ערפל באביב.
עננים של דמעות מגיעים,
מסתירים לי שקיעה אדומה.
כמו מפני סכנה מתריעים,
מטיחים אימתם באדמה
תיכף כולם יחזרו,
רק שלא יראו שבכיתי.
וגם העננים יתפזרו,
ויתנו את הזריחה שרציתי.
תגובות