בס"ד
הדרך הביתה
היא הולכת היא בורחת אל מקום לא מודע
היא יודעת שלא תבוא אחריה
מעולם לא העיזה לומר תודה
לא עמדה מאחורי מעשיה
במקום חשוך מלא כולו בעלטה
באוויר הדחוס ישנה תחושה של מועקה
היא נאנקת ולא מוסיפה דבר
במקום הכי שפל, היכן שהשער כבר נסגר
ואפילו הכאב בודד,
שרוע על האדמה.
ופעימות הלב חוזרות כהד
בתוך רעש של דממה.
מביטה אלייך בעיניים פקוחות
ורואה רק שחור
אפילו השמש לא מסכימה
לשלוח לה קרן אחת של אור
והדמעות שלה הן כמו גרזן
שוברות חומות גבוהות של בטון
והתפילה שלה מגיעה להיכן שאתה שוכן
והכוונה היא המפתח לשער הנכון.
ואז אתה בא. מביא לה חיבוק גדול,
מנשק לה על הלחי נשיקת אהבה.
היא חשה בך- בשקט בלי קול
מרגישה געגוע –כמה רק לך חיכתה.
והיא הולכת אבל כבר לא בורחת.
לא עפה. לא צונחת.
מחייכת אלייך –אינה צורחת
חזרה לאבא בדרך שאינה נשכחת.
תגובהתגובות