דורון סגר את התרמיל הגדול בתחושות מעורבות. אז נכון שאמא מאוד עודדה אותו והוא בטוח שהוא יהנה. אבל משהו אמר לו שהוא יצטער על כך שהוא לא נשאר בבית ושככה הוא עוזב אותה לבד עם אבא. "אתה מוכן,דורי?" שי, כבר לבוש במדיו החדשים, נכנס לחדר. הוא תמיד קרא לו 'דורי', חוץ מאשר כשהיה במצב רוח עגום ומסוכן במיוחד. אז דורון,מסיבות מובנות, תמיד העדיף את השם 'דורי'. אבא קרא לו תמיד רק 'דורון', לא משנה באיזה מצב רוח היה. וגם זה, אם בכלל קרא לו.
אמא הייתה קוראת לו "דורונושי". היא הסבירה לו שזה אומר שהוא המתנה שלה. כי דורון זה מתנה וה'שלי' התקצר פשוט לסיומת 'שי' חמודה ואוהבת.
אח, כמה כמה לא רצה לעזוב אותה לבד עם אבא... "אתה בא כבר, או שאתה ממשיך לחלום?" שי קטע את חוט המחשבות של דורון.
דורון הרים את התרמיל וניגש להיפרד מאימו שהביטה בו במבט גאה ואוהב במיוחד. "אתה תהיה שחקן מפורסם. נכון דורונושי? תזכור שאני תמיד גאה בך ואוהבת אותך ורק תיהנה ותשמח, אוקיי?" מילות הפרידה שלה היו ארוכות במיוחד. אבל אחרי הכל, חשב לעצמו -זאת הפעם הראשונה שהם נפרדים לכל כך הרבה זמן.
"ביי אמא." השיב לה בחיוך, נוטל מידיה את הכריכים שהכינה עבורו לדרך "תשמרי על עצמך!" קרא לעברה שי לאחר שהעניקה לשניהם נשיקת פרידה על המצח, כנהוג. "אל תדאגו לי מתוקים, רק תיהנו!" אמם נופפה לשני בניההבוגרים באנחה, שפתיה מדובבות תפילה שיישמרו ולא יאונה להם כל רע.
שעה אחר כך כבר היה דורון באוטובוס, בדרכו למחנה הקיץ "כשרונות צעירים" לנערים ונערות מכל חלקי הארץ. הוא זכר איך המורה לספורט הודיע באחד הימים לכל הכיתה, כי באותו יום ייבחר תלמיד אחד שילך לייצג את בית הספר המחנה הכשרונות. ואיך, לאחר קליעה חלקה משלשה, הכריז המורה שדורון הוא הנבחר.
כל הכיתה ידעה שדורון טוב בספורט, אבל התפקיד היה צריך להגיע לאחד מהחבר'ה המקובלים בכיתה, לא לאחד פשוט וחסר כריזמטיות שכמותו.
בתחילה, אבא התנגד בכל תוקף ורק על כך שהביא את המכתב הביתה- נהיו לדורון סימנים סגולים בכל הגוף וכאב לו לכתוב במשך שבוע. אבל אז התעקש המורה לספורט ודיבר עם אביו ושיכנע אותו. הוא אפילו השיג לדורון מילגה! היא הייתה הקש ששבר את גב הגמל, לאחר שבועות שאמו משדלת, והסברים משכנעים של שי, ולבוף- אבא הסכים.
אתמול בלילה דאג אביו לצייד אותו במנה כפולה של מכות לדרך, למקרה שיתגעגע. דורון שפשף את גבו בעווית כאב כשניזכר בכך. 'טוב,' אמר לעצמו 'אני הולך להינות ודי! יהיה בסדר..' וכך, במחשבות חיוביות ואופטימיות אלה, נרדם על מושב האוטובוס.
תגובהתגובות