רוצה, כל כך רוצה, להתחבר ולבקש
ומולי, מאיים, ממתין לו מוקש.
רוצה להתחנן, לדבר, לאהוב, לשתף, לשמוע
רוצה עזרה כאשר עומד מולי רוע.
מנסה, שוב ושוב מנסה להתעלות,
אבל מסתבר שקשה היא הדרך, מסובך לעלות.
כולם מבקשים, מכריחים להתחבר
חושבים שהם בשבילי שעון מעורר.
זמן התפילה, כולן שקועות בסידורן,
ורק אני לא מתפללת, מרגישה כמו ילדה בגן.
אני מתנתקת מעצמי,
נעשית אדישה לקורה סביבי.
בהתחלה נותנים לי זמן, ממתינים שאתחבר
אבל כעבור חצי שנה מגיעים רמזים- זה לא יימשך כך יותר..
אני מתחילה להילחץ ומגיעה להחלטה:
רוצים שאתפלל? זו אחלה הצגה!
אז הם הפסיקו להעיר ולכעוס, להתאכזב מחדש
עכשיו הכל מושלם, בתפילה כבר אין רעש.
אולי אם יבינו, הכל יראה אחרת
אבל מוחם לא קולט, וכשכן- השעה מאוחרת.
כבר איבדתי כל טיפת רצון לתפילה,
איבד סידורי את ההילה..
תגובהתגובות