נהג המונית כבר צפר לה ליד הבית, שבות מיהרה לצאת אליו עם תיקיה העמוסים לעייפה. ההורים שלה יצאו מהבית מוקדם לעבודה, היא נפרדה מהם כבר לפני כן. עכשיו נשאר לה רק לכבות את האור ולנעול את הדלת. וזה מה שהיא עשתה בזמן שהנהג העמיס את התיקים שלה על המונית. לבסוף התיישבה שבות במושב האחורי עם התיק הקטן שלה, עייפה אך מרוצה. מצפה בכליון עיניים לבאות.
לאחר שהבהירה עם הנהג את הדרך והתשלום, פתחה שבות את הסידור שלה והתפללה בדממה. היא הכניסה תפילה בקשות ותפילות אשיות משלה- שלא תיפגע, פיזית רוחנית ונפשית, שתיהנה ככל האפשר, שתצליח במקצוע שאהבה ושתכיר חברים חדשים.
למען האמת, באולפנא ששבות למדה בה לא כ"כ התלהבו לשלוח אותה למחנה הקיץ הזה. אבל ההורים שלה לחצו. הם ידעו כמה חשוב לה להצליח, כמה זה יכול לתרום להמשך הקריירה שלה- גם בעבודה מקצועית יותר, מול קהל, וגם בפיתוח גמישות וטקטיקה בשילוב של כייף עם חברות בנות גילה.
ואכן, ההורים שלה הצליחו במשימת השכנוע. עובדה, היא עכשיו בדרכה למחנה "כשרונות צעירים" בו תבלה במשך חודשיים ותיהנה הכי הרבה שבעולם!
"אוי בבקשה ה', תעזור לי להינות." היא ביקשה, בעוד הנוף בחלון חלף ביעף. ' אני מקווה שאיהנה, אני חייבת להינות!' חשבה בשקט, ממוללת באצבעותיה את שרשרת המגן-דוד שקיבלה לבת מצווה שלה ומאז לבשה בכל רגע בחייה.
"תאמין בה' והכל יסתדר" היה כתוב על הסטיקם שהיה דבוק לתיק שלה, והיא שמחה להאמין בזה, בכל ליבה.
תגובהתגובות