דורון ירד מהאוטובוס בעקבות הנער התוסס והרועש שישב לידו בנסיעה. האמת, הוא די קינא בילד ההוא שעומד להיות דוד. יש לו פלאפון להתקשקש בו, וכל מיני שטויות ומיני פינוקים. רק אדם עיוור לא היה שם לב כמה 'הדוד' מוקף במעגל משפחתי אוהב ותומך. ודורון, בינו לבין עצמו- הודה שאפילו אם 'הדוד' קצת מוזר ובנוסף גם דתי (!), הוא מקנא בו ובחייו המושלמים. דורון הקרין רק הזנחה ופשע, ואותו הנער, ממש שכב על זרי הדפנה.
טוב, די. צריך לשכוח מהילד ההוא. איפה עכשיו הסמטה הזאת שמובילה למחנה? המורה הסביר לו איך להגיע.. מאחורי הכיכר הגדולה, מצד ימין..אה, הנה השלט..ושם נמצאת חנות המזכרות..אוקיי, הוא בכיוון הנכון.
דורון לא עצר להביט בחנויות הרבות שהיו שם, קורצות בתכולתן לעוברים ושבים. לא היה לו כסף. לא עכשיו, לא בכלל. אמא מאוד רצתה להביא לו קצת כסף אבל המשכורת הדלה שלה הלכה בשלמות ישר לאבא. מסכנה, כמה היא מנסה להיות אמא טובה ולדאוג לבנים שלה. ועכשיו שי התגייס כמו ילד טוב לצבא, ודורון יוצא לו לנפוש במחנה קיץ..משאיר מאחוריו את הבית, הצרות, ואת אמא.
דורון פסע בשביל העפר המוביל לשער הפלדה הגדול של המחנה ונעמד בקצה טור קצר של נערים ונערות שהגיעו מוקדם, ורצו לבדוק עם מי הם בחדר, ובקבוצה..
לבסוף גם התור של דורון הגיע. הוא נעמד בחשש מול הבחורה עם הקלסר ביד ששאלה אותו לשמו המלא. "דורון לביא" השיב.
"לביא..לביא...אה, הנה. אתה בנבחרת הכדורסל, נכון? אתה תהיה בביתן מס' 16! הוא נמצא שם, מצד ימין ממש בקצה השביל, רואה את השביל שם? יופי. תלך בו בו עד שתמצא את הביתן שלך, תוכל לבחור מיטה ולהתארגן שם עד להוראות נוספות, תיהנה!" היא שלחה אליו חיוך מעודד ונפנתה לנער שמאחוריו. דורון פסע בשביל באיטיות, תוהה מי יהיו חבריו לחדר והאם יתחבר אליהם. סביר להניח שלא, הוא לא יודע איך מתחברים לאנשים, בודאי לא יצליח.
הוא הגיע לביתן הקטן בקצה השביל. על הדלת התנוסס שלט גדול עם שמות שאר הדיירים: א. שמיר. א. איילת. ב. חיים נחמן. כ. ליהי. ל. דורון. ל. שבות.
"מה, אנחנו ישנים עם בנות?!" התפלא דורון. הוא דחף את הדלת, ונכנס.
מול עיניו התגלה מן סלון קטן, עם 2 כורסאות נוחות, ושולחן נמוך לקפה. מול הדלת, מאחורי הסלון, היה מן מטבחון שכלל כיור, קומקום חשמלי, טוסטר, ארונות נמוכים, ומקרר קטן. מצד ימין, יותר קרוב לדלת הייתה דלת ועליה התנוסס שלט באותיות מודגשות "מגורי בנות". דורון הפנה את עיניו לצד הנגדי, ומצא שם דלת נוספת "מגורי בנים". דורון נכנס בדלת השניה.
החדר היה מרווח מכפי שציפה. היו בו שלוש מיטות, אחת מצד שמאל לפתח, ועוד שתיים צמודות לקיר מצד ימין. ליד כל מיטה הייתה שידה לבגדים, או ארון קטן. במרכז עמד שולחן מרובע קטן, ועליו אגרטל עם פרחים צבעוניים. מצד שמאל, בפינה המרוחקת, היו השירותים והמקלחת. על יד הדלת לשירותים, היה כיור קטן עם מראה בדיוק בגובה המתאים.
אין ספק, דורון בהחלט הרגיש שהמקום הזה, הוא ביתו. לפחות נכון לעכשיו. הוא ניגש למיטה המבודדת והניח עליה את תרמילו.
תגובהתגובות