איש יקר.
אתה יודע כמה זמן אני רוצה לדבר,
וכמה זמן הכאב תקוע לי בגרון-
מפחדת לבכות.
איש יקר.
אתה יודע כמה זמן נסיתי להדחיק,
את כול הדמעות האלו שבורחות.
ואיך אני בורחת כול פעם מחדש,
עולה על המטוס וממריאה מכאן.
איש יקר.
אתה יודע כמה חיפושים עברתי,
כ"כ רציתי לבכות אבל לא הצלחתי.
כמה ניסיתי להרגיש שוב את השקט אחרי הבכי.
את האושר שלפני הכאב,
לפני שהלב הופך לבודד.
איש יקר.
כמה ניסיתי להגיד ולא הבנת,
כ"כ רציתי לזרוק את המילים לים
ואם אפשר, להיעלם איתם.
להאמין שאפשר להכניס את הכאב לבקבוק כחול,
להשליך אותו ולתת לו לצלול.
הרחק ממני.
איש יקר.
כמה חיפושים אחרי אדם שלא קיים.
תגובות
הכל מיוחד וחודר כל כך.
הנה, אני לפחות מהשומעים.
כמו שאומרים, בשביל שחלום יתגשם צריך שכולם יחלמו אותו ולא יחיד עולמו ושיהיה גדול עד אין מספר.
יכול להיות בהחלט שאהבו את זה - שאת אוהבת את זה, בכל מקרה על פי דעתי זה די עוצר את הרצף, והיה יותר יפה לעשות בבית הראשון ולפני השורה האחרונה.
יפה מאוד !!! :)