נשמתי, סופרת דמעותייך.

מבעד לחלון, שתי עיניך,

מול עיני נוצצות דמעותיך,

השפתים בלי קול מבקשות,

הרגלים מנסות - אך כושלות.

ועוד מהדהדת באוזני זעקתך האילמת,

לא נותנת מנוח לרגע,לא עוזבת. 

וליבך שקרוב אך רחוק מתמיד,

גופך היפה כמו צבוע בסיד.

חיוור, לבן, חסר חיים,

ואני עומדת מולך - חסרת אונים.

עיני יבשו מדמעות,

גם עיניך עכשיו כבר כבויות.

השפתים מנסות ללחוש תפילה,

היידים , מחזיקות קצה של תקווה.

שקט, דממה עלטה גמורה,

אך הנשמה טרם נדלקה.

והלב שרחוק - רק הוא עוד בוכה עליך,

רק ליבי עוד סופר דמעותיך,

שיבשו.

.