נחמן עצר ליד ספסל קטן והניח עליו את התרמיל שלו. הוא רכן אל השקיות בהן נחו כמה חפצים חדשים שזה עתה קנה בBIG והחל לסדר אותם בתיק, כדי להיפטר סוף סוף מהשקיות המסרבלות. כשגמר, התקדם נחמן לכיוון המחנה. הוא לא חשש שיתבלבל בדרך. לנחמן היה חוש כיוון מצויין, רגליים חזקות ועיניים שלא פספסו שום פרט בדרכים. כך שללכת לאיבוד מעולם לא הייתה אופציה כשהלך למקומות לא מוכרים. 'אולי להיחטף..' חשב במשיכת כתף.
הוא נכנס בשער המחנה, וניגש לשולחן קטן בכניסה כדי לדעת היכן להתמקם. לפניו עמדה ילדה אחת ודיברה עם האשה מעבר לשולחן. טוב, ממבט ראשון זו הייתה נראית ילדה. אבל למען האמת, זו הייתה נערה, מאוד קטנה ודקיקה, אבל נערה. היא דיברה בקול שקט, מעט ביישני, אבל החלטי. היה אפשר להבחין מייד שהיא דתיה, לפי לבושה. היא נפרדה בתודה מבת שיחתה, ורכנה להרים את השקיות שלה. נראה שלא רק נחמן התעכב לקניות. הוא התקדם לעבר השולחן הקטן. "הגעת ממש מאוחר" הוכיחה אותו האשה מהצד השני "תיכף יקראו לכולם לאולם המרכזי. הוא שם, רואה? בינתיים תספיק אולי להכיר את החברים לביתן- מה השם המלא שלךל, בבקשה?" היא הביטה בו בקוצר רוח. נחמן חיכה רגע, הוא קיווה שהנערה לפניו תתקדם כבר, אבל אחת מהשקיות שלה נקרעה, והיא הייתה עסוקה בלהעביר את תוכנה לשקית נוספת. הוא רכן מעט לעבר האשה ואמר בשקט "חיים נחמן בן שושן" מלמל באי נעימות.
"בן שושן..? אה,הנה! אתה בכדורסל, נכון? יופי. אתה בביתן מס' 16, יחד עם שבות כאן" היא החוותה בידה על הילדה שסוף סוף נעמדה והתחילה להתקדם בשביל.
נחמן הביט בנערה בבלבול. "מה?! אבל..היא..אני...היא בת!" קרא לאשה מולו. הוא ידע שזה לא מחנה דתי, אבל הובטח לו שחוקי הדת נשמרים והכל כשר כדת וכדין. הוא לא ציפה אפילו לכזאת בעיה..
"אל תדאג, זה בסדר.. רק תתקדם בבקשה, אתה כנראה לא היחיד שאיחר". האשה הניפה ידה בביטול, כמגרשת זבוב טורדני ונחמן נאלץ לזוז הצידה. שבות התקרבה אליו. "אל תדאג" אמרה בקול שקט "היא הסבירה לי כבר- הבנות והבנים במגורים שונים. יש פשוט מן סלון שמחבר, אבל השינה והשירותים והכל נפרדים לגמרי. בוא, אני אראה לך"
"אה!" נחמן פלט אנחת רווחה. אבל עדיין חושש, הוא צעד בעקבות שבות לעבר ביתן מס' 16.
"שם נחמד יש לך- חיים נחמן" שבות חייכה שליו מעט משועשעת. בדיוק מזה הוא חשש "תקראי לי נחמן" ביקש בתקיפות.
"אוקיי, אין בעיה." היא חייכה ושניהם פנו לכיוונים מנוגדים, כדי להכיר את החברים במגורים שלהם.
תגובהתגובות